המומחיות שלנו

הצטרפות לניוזלטר

המוטו שלנו

"בהחלט אין לנו רישיון לשקר או לגנוב-למעשה, אנחנו מחויבים שלא לעשות זאת-אבל יש לנו רישיון לשמור סודות עמוקים ואפלים שחשיפתם היתה מועילה לציבור. יש לנו רישיון לפעול למען השגת תוצאות, שאנחנו יודעים כי מבחינה אובייקטיבית תהיינה לא צודקות אבל מבחינה סובייקטיבית יועילו ללקוחות שלנו. במובן זה המטרה מקדשת את האמצעים, כל עוד האמצעים אינם בלתי הולמים כשלעצמם". ("מכתבים לעורך דין צעיר", מאת פרופ' אלן דרשוביץ).

הליכי המשפט

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

מחלקת משפט פלילי, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך הפלילי, החל משלבי ההזמנה לחקירה וליווי מלא של הלקוח במסגרת החקירה המשטרתית, ייצוג בהליכי מעצר, וכלה בניהול הליכי המשפט הפלילי עד לסיום התיק.

מחלקת משפט פלילי, מלווה ומשרתת את לקוחות המשרד אף בהליכים מיוחדים כגון: הליכים למחיקת רישום פלילי, בקשות למתן חנינות, עיכובי הליכים, ליווי הלקוח בפני שירות המבחן, וכן הגשת עתירות אסירים.

בין לקוחות המחלקה הפלילית נמנים חשודים ונאשמים בעבירות שונות ומגוונות לרבות, עבירות אלימות, רכוש, הונאה, סמים וכן עבירות בתחום הצווארון הלבן ולרבות עבירות כלכליות מורכבות.

המחלקה הפלילית, כוללת מחלקה לקטינים ולנוער אשר ייעודה הוא טיפול בקטינים ובני נוער, שהסתבכו בפלילים.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי, בין היתר בנושא : הליכי משפט, כפי שיוסבר להלן :

הליכי משפט – עיקרי הדברים

  • הליך פלילי מתחיל באירוע פלילי: אירוע שיש בו חשד/חשש לביצוע עבירה פלילית אשר יכולה להיות חמורה יותר או פחות.

  • בירור ההליך פלילי מתחיל באחת מהדרכים הללו :

    • הגשת תלונה במשטרה אותה רשאי להגיש כל אדם אפילו שאינו אזרח.  למשטרה שיקול דעת אם לפתוח בחקירה או לא.

    • "נודע למשטרה"- לדוגמא: ניידת גילתה גופה בסיור משטרתי ועליה סימני אלימות. חובה על המשטרה להתחיל בהליך, ללא המתנה להגשת תלונה מגורם כלשהו. דוגמא נוספת: חשד לעבירה פלילית בעקבות סיקור עיתונאי. ניתן לזמן את העיתןנאי לעדות.

    • חקירת משטרה – לצורך השגת ראיות לביצוע העבירה. יכולה להפעיל אמצעים כגון: חיפוש, מעצר וכד... יכולה להשיג הודאה באמצעות מניפולציות (שקרים, זיוף מסמכים וכד...). בישראל – רוב הראיות הללו הינן קבילות (בשונה מארה"ב, למשל).

  • לאחר השלמת החקירה המשטרה מוסמכת לעשות אחד משניים :

    • סגירת התיקההליך מסתיים. סיבות אפשריות: אין אשמה, אין ראיות, חוסר עניין לציבור.

    • העברת התיק לתובע משטרתי שיחליט אם להמשיך, ואיך להמשיך. התובע יכול לסגור את התיק, להחזיר את התיק למשטרה לצורך השלמת חקירה או להחליט על הגשת כתב אישום. את כתב האישום מגישה הפרקליטות. מאותו רגע החשוד הופך לנאשם.

  • מבנה כתב האישום:

    • פרטים אישיים, מספר תיק בית משפט וכד'...

    • העובדות – סיכום העובדות היבשות, מדויקות וללא חוות דעת. יש צורך בדיוק מרבי על מנת לאפשר לנאשם להתגונן כהלכה.

    • החלק המשפטי – מהי העבירה הפלילית שעבר הנאשם (לפי חוק העונשין).

    • פירוט כל העדים והראיות - אם התחיל המשפט ושכחו עד או ראיה, לא ניתן לתקן את כתב האישום ללא הסכמת הנאשם.

  • לאחר הגשת כתב האישום יועמד הנאשם לדין.

  • לנאשם זכות לעיין לראשונה בחומר הראיות נגדו.

  • לתביעה יש אפשרות לבקש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים, בדר"כ מחשש שאם לא כן, ישובשו הליכי המשפט. מעצר עד תום ההליכים יכול להימשך תשעה חודשים מקסימום.

  • שלבי המשפט הפלילי

    • שלב ההקראה : כתב האישום מוקרא בפני הנאשם ועליו לבחור בין הודאה באשמה או כפירה באשמה.

    • שלב ההוכחות: כל צד צריך להוכיח טענותיו. נפרשת פרשת התביעה ופרשת ההגנה. נטל ההוכחה: על המדינה, מעבר לכל ספק סביר (98%).

    • שלב הסיכומים: כל צד מסכם את טענותיו ברמה העובדתית וברמה המשפטית.

  • לאחר סיום המשפט, הכדור עובר לבית המשפט לייצור הכרעת הדין. על הכרעת הדין להינתן תוך 30 ימים מתום המשפט.

  • בית המשפט יכול לזכות או להרשיע.

  • זיכוי: התביעה יכולה לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מיום הזיכוי. לאחר מכן, פסק הדין הופך חלוט (=סופי, לא ניתן לערעור).

  • הרשעה: הנאשם הופך להיות נידון ועליו להמתין לגזר הדין שיינתן בנפרד. בישראל אחוז ההרשעה הוא מבין הגבוהים בעולם (כמעט 100%).

  • שלב גזר הדין: לאחר הכרעת הדין מתקיים דיון לפני מתן גזר הדין.  בשלב זה ניתן לטעון לעונש. כל צד רשאי לטעון למידת הענישה ולהביא עדים נוספים.

  • השיקולים לקביעת מידת הענישה:

    • שיקול הגמול – להשיב לעבריין כגמולו.

    • שיקול השיקום – סיכוי העבריין לשוב לקהילה. לא תמיד מי שמבצע עבירה פלילית הוא אדם רע.

    • שיקול ההרתעה – הרתעת היחיד (שלא ישוב לבצע את העבירה). הרתעת הרבים (למען יראו וייראו).

  • עונשים:

    • עונש מוות – עד לשנת 1954 נהג עונש המוות (בתליה) על עבירת רצח ללא שיקול דעת (הוצאו להורג 350אנשים על רקע זה). 1962 – אייכמן נידון למוות. בשנת 1954 בוטל עונש המוות על עבירת רצח אבל נשאר בתוקפו על עבירת פגיעה בביטחון המדינה ומסירת חלק מריבונותה לידי אחר.

    • עונש מאסר – תחליף לעונש המלקות אשר בוטל בשנת 1950. כיום המדינה מממנת את שירות המאסר. בעבר: האסיר או משפחתו ממנו את שהותו בכלא.

    • קנס  - עונש כלכלי שמיועד בעיקר לעבירות כלכליות.

    • מבחן ללא הרשעה – הנאשם הורשע אולם משיקולי שיקום – שעצם ההרשעה תפגע בנאשם (בדר"כ צעירים), אז מבטלים את ההרשעה במסגרת גזר הדין ומחייבים את הנאשם בשירות לתועלת הציבור ובתקופת מבחן.

  • לאחר מתן גזר הדין הנידון מרצה את עונשו.

  • לנידון אפשרות לבקש חנינה מנשיא המדינה.

  • הנידון יכול לערער על פסק הדין (הכרעת דין + גזר דין) אם לדעת הנידון ישנה טעות משפטית.

  • הנידון יכול לבקש מבית המשפט העליון משפט חוזר אם מתגלים פרטים  עובדתיים נוספים או חדשים שלא עלו במשפט. משפט זה יכול רק לזכות ויכול להיות מוגש רק ע"י נאשם / נידון. המשפט נדון בביהמ"ש המחוזי. בישראל, ב – 1 מתוך שלושה משפטים חוזרים הנאשם מזוכה.

הליכים מחוץ לבית המשפט (פלילי)

  • שימוע הנאשם רשאי לבוא בדברים עם התביעה, מחוץ לכותלי בית המשפט, בניסיון לשכנעה "לסגור את התיק" ולבטל את האישום.

  • עיכוב הליכיםפניה פורמאלית בכתב ליועץ המשפטי לממשלה, שיעכב הליכים, בשל נסיבות אנושיות (מידת החסד והרחמים).

  • עסקאות טיעוןהליך של "פשרה". נסגר בין התביעה להגנה. בתי המשפט אינם מחויבים לעסקה ויכולים לדחותה או להכניס בה תנאים. כיום במדינה – 85% מהתיקים הפליליים מסתיימים בעסקאות טיעון.

  • גישור הליך שבו מגשר נועד עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה לישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו הסמכות להכריע בו (סעיף 79ג לחוק בתי המשפט). השופט יכול להפנות לגישור. כיום, מנ"ת אחראים על כך, עוד לפני הבאת התיק לפני שופט.

משפט – פירוט התהליך

  1. עצור שתוך מעצרו מוגש נגדו כתב אישום, אינו מקבל הזמנה.

  2. ההקראה היא על ידי השופט או הסנגור. באולם נוכחים נציגי התביעה.

  3. לאחר שלב ההקראה, זכותו של הנאשם לטעון טענות מקדמיות.

  4. אם נדחו הטענות המקדמיות, הוא יכול להשיב לכתב האישום או לשתוק.

  5. בתשובה יש שתי אפשרויות-

                                 א.         מודה בכתב באישום. מורשע על פי הודאתו ונגזר עליו עונש.

                                 ב.         כופר בעובדות. בהמשך תשמענה הראיות. הוא מביא עדיו והתביעה מביאה עדיה.

  1. שלב גזירת העונש הוא זהה בשתי האפשרויות. ראיות התביעה וההגנה לעונש. סיכומים של התביעה וההגנה לעונש. גזר דין. הודעה לנאשם על מועד הערעור.

  2. בתום פרשת התביעה רשאי הנאשם לומר כי "אין להשיב לאשמה".  יש שתי אפשרויות:

                                 א.         אם טענתו מתקבלת, הוא מזוכה.

                                 ב.         אם טענתו נדחית, קיימות שתי אפשרויות:

1.ינהל פרשת הגנה – יביא עדים.

2.לא ינהל פרשת הגנה, ועוברים במישרין לסיכומים.

  1. על התביעה להוכיח אשמת הנאשם מעבר לספק סביר.

  2. כל אדם רשאי להגיש תלונה במשטרה.

  3. קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה יכול להורות כי למרות הגשת תלונה, לא תתבצע חקירה, וזרת מחוסר עניין לציבור, או כשגוף אחר, דוגמת מס הכנסה, מע"מ או עיריות רשאי לחקור

  4. בעבירות מין  ובעבירות בין בני זוג נקבע מנגנון בו גם אם המתלונן חוזר בו, שיקול הדעת האם לסגור התיק הוא של קצין חקירות מרחבי. לפני ההחלטה לסגור התיק הוא רשאי, למשל, להפנותם למרכז לטיפול באלימות במשפחה ע"מ שזה ידווח למשטרה על מסוכנות. ההחלטה על סגירת התיק תתבסס על חוות הדעת של אותו מרכז.

  5. קצין משטרה לא רשאי לא לחקור עבירת פשע, אלא רק בעוון וחטא.

  6. החליט  קצין (בדרגת פקד ומעלה) שלא לחקור, עליו למסור למתלונן הודעה מנומקת בכתב.

  7. כל קצין משטרה וכל שוטר שהוסמך לכך על ידי שר המשפטים, מוסמך לחקור בע"פ כל אדם שיש לו יסוד להניח כי יכול להבהיר נסיבות ביצוע עבירה, ולרשום מפיו הודעה בכתב.

  8. הנחקר רשאי שלא להשיב, אם בתשובה הפללה עצמית.

  9. החיסיון מפני הפללה עצמית אינו חל על הליכי חקירה כגון מסדר זיהוי, בדיקות מדעיות, חיפוש וכיו"ב.

  10. כשמדובר בחשוד, יש לו זכות שתיקה מוחלטת כחיסיון מהפללה עצמית.

  11. יש להודיע לחשוד על זכות השתיקה העומדת לו.

  12. אם הנחקר יכול ומוכן לרשום ההודעה בעצמו, יש לאפשר לו כך. אחרת, החוקר ירשום, יקריא ויחתים. אם מסרב לחתום, יציין החוקר הטעם שנתן הנחקר לסירובו.

  13. עם סיום החקירה, מועבר חומר החקירה:

                                 א.         בעבירות פשע – לפרקליט המחוז.

                                 ב.         בעבירות חטא או עוון, לתובע המוסמך (פרקליטות המדינה, תביעה משטרתית או מי שהוסמך על ידי היוהמ"ש לשמש כתובע באותה עבירה.

  1. פרקליטות המדינה רשאית להעביר הטיפול בעבירות הבאות מסוג פשע לתובע המוסמך ולא לפרקליט המחוז:

                                 א.         החזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

                                 ב.         מסירת ידיעה כוזבת על עבירת פשע.

                                  ג.          בריחה ממשמורת בשל עבירת פשע.

                                 ד.         מעשה מגונה שלא בקטין.

                                 ה.         תקיפה.

                                  ו.          גניבה בידי עובד.

                                  ז.          גניבה בידי מורשה עד 10,000 ₪.

                                 ח.         גניבת בקר ומרעה.

                                 ט.         עבירות כניסה, התפרצות וקבלת רכוש שהושג בפשע.

                                  י.          נסיבות מחשידות בכוונת פריצה.

                                יא.        עבירות בקשר לרכב.

                                יב.        הונאה בכרטיס חיוב.

                                 יג.         עבירות על פי צו הנוער שדינן אינו עולה על 10 שנים.

                                יד.        ייצור, החזקה, שימוש, מעבר של סם, לגבי כמות שיקבע שר המשפטים.

                                טו.        עדויות סותרות והשמדת ראיות (אך כאן התובע המוסמך יפעל על פי הנחיית פרקליט המחוז.

  1. פרקליט מחוז רשאי להעביר לתובע מוסמך חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע והועבר אליו,  אם הוא מוצא שהחומר אינו מגלה עבירת פשע.

  2. תובע אליו הועבר חומר חקירה, יכול-

                                 א.         להגיש כתב אישום לבית המשפט המוסמך.

                                 ב.         להחליט על סגירת תיק החקירה או גניזתו.

  1. כשחומר חקירה מועבר לתובע  והוא סבור שהראיות מספיקות להגשת כתב אישום – עליו להורות להעמדה לדין.

  2. התובעים המוסמכים להגיש כתב אישום הם:

                                 א.         פרקליטים מפרקליטות המדינה.

                                 ב.         תובעים שהסמיך היוהמ"ש לבתי משפט מסוימים.

                                  ג.          תובעים משטרתיים (שלום ועניינים מקומיים).

                                 ד.         בעבירות קנס בתעבורה – שוטר שאינו תובע  (כולל גם מי שלא היה עד לעבירה..

  1. בעבירות פשע, רק פרקליט מחוז יכול להורות על הגשת כתב אישום, אך לאחר מכן יכול כל פרקליט מהפרקליטות וגם תובע משטרתי לחתום על כתב האישום ולייצג את המדינה.

  2. כתב אישום לא חתום או ללא חתימת התובע המוסמך – כאילו לא הוגש.

  3. אישור היוהמ"ש להגשת כתב אישום נדרש ב:

                                 א.         עבירות מחוץ לשטח המדינה.

                                 ב.         עבירות בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים.

                                  ג.          עבירות המרדה ופרסומי המרדה.

                                 ד.         עבירות גזענות.

                                 ה.         פתיחת חקירה פלילית נגד שופט, והעמדה לדין של שופט.

                                  ו.          פתיחת חקירה פלילית נגד ראש ממשלה, והעמדה לדין של ראש ממשלה.

                                  ז.          חידוש אישום שבוטל  (בוטל בהסכמת התובע והנאשם).

                                 ח.         העמדה לדין בבית משפט צבאי שהוקם מכוח תקנות ההגנה (שעת חרום), 1945.

                                 ט.         העמדה לדין של קטין ובגיר יחד.

                                  י.          העמדה לדין של קטין בשל עבירה שעברה שנה מיום ביצועה.

  1. הסכמת היוהמ"ש צ"ל אישית (ללא האצלה, למעט עפ"י תקנות ההגנה (שעת חרום, שהואצלה לפרקליטות המדינה).

  2. הסכמת היוהמ"ש צ"ל מראש ובכתב. ניתן להגיש המסמך גם לאחר הגשת כתב אישום, קודם ההקראה.

  3. דרישת ההסכמה היא מהותית.

  4. סגירת תיק מחוסר ראיות היא רק במקרה ספק סביר לחפות.

  5. התביעה רשאית שלא להגיש כתב אישום אם היא סבורה כי אין במשפט עניין לציבור. ההחלטה כאן תהייה באישור:

                                 א.         עבירות פשע – פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוסמך על ידי פרקליט מחוז.

                                 ב.         עבירות חטא או עוון –קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או קצין משטרה המשמש כתובע והוסמך לכך, אשר חומר החקירה בעבירות אלה הועבר לתובע מוסמך.

                                  ג.          סייג – בקשת מתלונן שלא להעמיד לדין בן זוג שביצע כלפיו עבירת מין או אלימות.

  1. בקשת אדם שהתלונן כי בן זוגו ביצע כלפיו עבירת מסוג פשע או עוון כי בן הזוג לא יועמד לדין לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה להחלטה כי אין בדבר עניין לציבור.  בטרם יחליט, אם הבקשה מגלה כי אכן אין עניין לציבור, רשאי התובע להפנות בני הזוג, בהסכמתם, למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה.

  2. סמכות תובע שלא להעמיד לדין בגין עבירות מין או אלימות, לפי בקשת בן הזוג המתלונן, אינן גורעות מסמכותו שלא להעמיד לדין לפי הכללים הרגילים.

  3. אם התובע השתכנע כי לא בוצעה עבירה, או אין שמץ של ראיות לביצוע העבירה, יש לנמק סגירת התיק ב"העדר אשמה" ולא  ב"חוסר ראיות".

  4. חוק סדר הדין הפלילי אינו מסדיר הרישום בתיק שנסגר עקב העדר ראיות מספיקות או עניין לציבור. הרישום מסור לשיקול דעתה של המשטרה או הפרקליטות.

  5. כדי לקבוע שהתיק נסגר מחוסר ראיות צריך שיהיו בתיק ראיות המטילות חשד על החשוד, אך הן אינן מספיקות לצורך הגשת כתב אישום.

  6. על החלטה שלא להעמיד לדין יש למסור לחשוד בכתב, ובה תצוין עילת התביעה.  החשוד רשאי לפנות לתובע בבקשה לשינוי עילת הסגירה, היות וסגירה מחוסר אשמה נמחקת מרישומי המשטרה.

  7. לתובע סמכות לחזור בו מהחלטתו שלא להעמיד לדין.

  8. יש להודיע למתלונן על החלטה שלא להעמיד לדין או שלא לחקור, תוך ציון טעם ההחלטה. המתלונן רשאי לערור על ההחלטה.

  9. למתלונן זכות לקבל מידע מתיק החקירה שנסגר (כחלק מזכות הציבור לדעת).

  10. בג"צ יתערב רק במקרים קיצוניים בהחלטת היוהמ"ש שלא להעמיד לדין.

  11. ערר על החלטת גוף חוקר או תובע מוסמך, למעט פרקליט מפרקליטות המדינה, על כל החלטה יש להגיש לפרקליט המחוז או מנהל תחום העררים.

  12. ערר על החלטת פרקליט מחוז או פרקליט מפרקליטות המדינה בהחלטה על חוסר ראיות או חוסר אשמה, יש להגיש לפרקליט המדינה.

  13. ערר על החלטת פרקליט מחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה או פרקליט המדינה על חוסר עניין לציבור, יש להגיש ליוהמ"ש.

  14. הערר יוגש, באמצעות המשטרה או התובע, תוך 30 יום ממועד מסירת ההודעה למתלונן, אולם בעל הסמכות להחליט בערר רשאי להאריך מועד זה.

  15. היוהמ"ש רשאי לאצול סמכותו להחליט בערר לפרקליט המדינה, למעט בהחלטה שנתנה על ידי פרקליט המדינה.

  16. פרקליט המדינה רשאי לאצול למשנהו.

  17. פרקליט מחוז, באישור פרקליט המדינה, רשאי לאצול לפרקליט בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר לפרקליט המחוז.

  18. ההחלטה בערר לעניין עבירות מין ואלימות מסוג פשע תינתן ותימסר למתלונן עד תום 6 חודשים מיום הגשת הערר. בעל הסמכות רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט למסור ההחלטה במועד מאוחר יותר.

  19. התובעים, למעט בקובלנה פרטית, הם:

                                 א.         פרקליטים מפרקליטות המדינה.

                                 ב.         מי שהוסמך על ידי היוהמ"ש להיות תובע (בד"כ או באופן מסויג).

                                  ג.          שוטר שנתמנה על ידי המפכ"ל.

  1. נציגי התביעה המשטרתית מוסמכים לשמש כתובעים ב:

                                 א.         בתי משפט שלום,

                                 ב.         בתי משפט לעניינים מקומיים,

                                  ג.          עו"ד או קצין במחוזי ב-

1.בקשות ועררים בעניין מעצר, חיפושים ושחרור בערובה.

2.עיון חוזר על החלטת שלום או תעבורה בעניין פסילת נאשם בעוון
            או פשע מלהחזיק רישיון נהיגה.

3.ערעור על החלטת שלום או תעבורה על פסילת רישיון נהיגה.

  1. היוהמ"ש רשאי להגביל סמכות התביעה המשטרתית.

  2. הזכות להגיש קובלנה פרטית אינה מותנית בפניה מוקדמת למשטרה או לפרקליטות.

  3. ניתן להגיש קובלנה על עבירות המנויות בתוספת השנייה לחסד"פ. בעיקר מדובר בעבירות הנושאות סממנים של סכסוך אזרחי (זכויות יוצרים, הגנת הצרכן, הגנת הפרטיות, בחירות לכנסת, תקיפה וכו'). כ"כ, היכן שהותר במפורש, כמו בחוק איסור לשון הרע.

  4. קובלנה נגד עובד מדינה כפופה לאישור היוהמ"ש.

  5. לא ניתן להגיש קובלנה נגד קטין שלא מלאו לו 14 שנה (בשעת ביצועה).

  6. אם הוגש כתב אישום – לא ניתן להגיש קובלנה.

  7. בקובלנה ניתן להטיל מעצר עד תום ההליכים, וזאת במקרים נדירים.

  8. סמכות עיכוב הליכים חלה גם על קובלנה  (אך על היוהמ"ש לנהוג בזהירות.

  9. התביעה תנוהל על ידי הקובל או בא כוחו. פרקליט המחוז רשאי להגיש בתוך 15 יום מקבלת העתק הקובלנה הודעה לבית המשפט כי ינהל את התביעה. כאן תוחלף הקובלנה בכתב אישום.

  10. אם הקובל אינו מסוגל לנהל הקובלנה או מנהל באופן טורדני, רשאי ביהמ"ש לקצוב תקופה למינוי עו"ד. לא מינה הקובל עו"ד – יראו אותו כאילו חזר בו מהאישום. אם לאחר תשובת הנאשם – ביטול. אם אחריה – זיכוי. אולם ביהמ"ש רשאי להרשיע מהעובדות בהן הודה הנקבל או שהוכחו, ולגזור דינו.

  11. ניתן לצמצם הקובלנה – אם מסכת העובדות מגלה ביצוע עבירות חמורות יותר מאלו בגינן ניתן לקבול.

  12. מלבד האפשרות להגיש קובלנה, אדם פרטי אינו יכול להיות צד למשפט פלילי (אלא כנאשם), והליך אזרחי לעולם לא יצורף למשפט פלילי.

  13. כסנגור רשאי לשמש מי-

                                 א.         שהוסמך (עו"ד).

                                 ב.         מונה לשמש באחת משתי הדרכים:

1.יפוי כוח או מסמך אחר מהנאשם.

2.הנאשם הודיע לביהמ"ש בשעת הדיון על מינויו, והדבר נרשם
            בפרוטוקול.

3.מונה ע"י ביהמ"ש.

4.מונה ע"י סנגור ציבורי מחוזי או ארצי.

  1. בהליכים מיוחדים שקבע שר הביטחון רשאי לשמש כסנגור רק סנגור צבאי.

  2. ביהמ"ש חייב למנות סנגור לאדם כאשר:

                                 א.         הוחלט לגבות עדות מוקדמת ומתקיים אחד מהתנאים הבאים:

1.חשוד או נאשם בעבירת רצח או בעבירה שדינה מוות או מאסר
            עולם או 10 שנים ויותר במחוזי.

2.נאשם או חשוד מתחת לגיל 16 במובא לפני בית משפט שאינו
            בית משפט לנוער.

3.אילם, עיוור, חרש, חולה נפש, לקוי בכושר שכלי.

  1. סייגים לחובת מינוי סנגור:

                                 א.         בשלב הערעור, בהתקיים התנאים הבאים-

1.הנאשם ביקש כי לא ימונה לו סנגור.

2.לא יגרם אי-צדק בשל אי המינוי.

                                 ב.         במקרה חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם בהתקיים התנאים הבאים-

1.ביהמ"ש התיר לסנגור שמינה להפסיק לייצג עקב אי שיתוף
            פעולה.

2.ביהמ"ש שוכנע כי לא תהיה תועלת במינוי סנגור אחר..

  1. ביהמ"ש חייב למנות סנגור לנאשם במסגרת דיון במעצרו לאחר הגשת כתב אישום, למעט-

                                 א.         כשהנאשם הודיע על רצונו כי לא ימונה לו סנגור.

                                 ב.         כשעילת המעצר היא בשל אי מתו ערובה או הפרת תנאי שחרור.

  1. כשקיימת חובת מינוי סנגור, וכל עוד לא מונה סנגור, יוכל ביהמ"ש לעצור האדם לתקופות של 7 ימים בכל פעם, ולא למעלה מ-30 יום בסה"כ.

  2. ביהמ"ש חייב למנות סנגור לחשוד או נאשם לצורך מתן צו אשפוז, או צו לטיפול מרפאתי או צו לבדיקה פסיכיאטרית. למעשה, חלה חובת ייצוג בכל הליך הנוגע למחלת נפש.

  3. בעבירות מין או הטרדה מינית, כשהמתלונן מעיד שלא בפני הנאשם, קיימת חובת מינוי סנגור (גם בעת הדיון האם להתיר עדות שכזו).

  4. בעדות נגד הורה על בירת מין, שלא בנוכחות ההורה, חובת מינוי סנגור להורה.

  5. בבגידה או ריגול, רשאי ביהמ"ש להורות כי הנאשם או סנגורו לא יהיו נוכחים בהליך מסוים או יעיינו בראיה מסוימת.  כאן על ביהמ"ש למנות סנגור חלופי.

  6. אין די בהבעת רצונו של הנאשם כי לא ימונה לו סנגור. על השופט לנסות ולשדל הנאשם להסכים למינוי סנגור ולשתף איתו פעולה.  רק אם כלו כל הקיצין, מותר לשופט להיעתר לבקשת הנאשם.

  7. אי מינוי סנגור יגרור בטלות הדיון כולו.

  8. אם ביהמ"ש ישתכנע כי לא נגרם עיוות דין לנאשם שלא היה מיוצג, לא יבוטל הדיון או פסק הדין. נטל ההוכחה הוא על התביעה.

  9. זכות ייצוג על ידי סנגור מהסנגוריה הציבורית קיימת ל:

                                 א.         קטין מתחת לגיל 18, כאשר (בכל אחד מהמקרים)-

1.הוא עצור.

2.הוגש נגדו כתב אישום  (למעט בפני שופט תעבורה בעבירה
            שאינה פשע).

3.הוחלט לגבות עדות מוקדמת.

                                 ב.         נאשם מחוסר אמצעים (לפי אמות מידה בצו הסנגוריה הציבורית) אם נאשם בעבירה שדינה 5 שנות מאסר ומעלה.

                                  ג.          הליכי מעצר של עצור מחוסר אמצעים (לפי אמות מידה בצו הסנגוריה הציבורית).

                                 ד.         עצור או מי שהוגשה לגביו עתירה לקבוע שהוא בר הסגרה.

                                 ה.         נידון בבקשה למשפט חוזר או בקיומו, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

1.הוא נידון בעבירת רצח או שדינה מיתה או מאסר עולם, או במחוזי
            בעבירה שדינה מאסר 10 שנים או יותר.

2.נידון מתחת לגיל 16 בבית משפט שאינו בית משפט לנוער.

3.אילם, חרש, עיוור, חולה נפש, לקוי בכושרו השכלי.

4.מחוסר אמצעים שנידון בעבירה שדינה 5 שנים ומעלה.

5.הסנגור הציבורי קבע שיש מקום להגיש בעבורו בקשה למשפט
            חוזר.

                                  ו.          אסיר שהחליטה ועדת שחרורים למנות לו סנגור.

  1. ביהמ"ש רשאי למנות סנגור:

                                 א.         לעצור או חשוד בהתקיים התנאים הקבועים ב-15 (א) לחסד"פ.

                                 ב.         מחוסר אמצעים בעבירה שדינה פחות מ-5 שנים.

                                  ג.          בבקשה לדיון נוסף וכן בדיון נוסף, כשקיימת הצדקה לכך ומתקיים אחד התנאים ב-15 (א).

                                 ד.         כשביהמ"ש סבור כי לא יוכל לנהל המשפט כל עוד הנאשם אינו מיוצג.

  1. לסנגור ממונה אסור לקבל מהנאשם או מכל אדם אחר שכר, פיצוי , מתנה או כל טובת הנאה אחרת.

  2. סנגור רשאי להשתחרר מייצוג רק ברשות ביהמ"ש.

  3. לא ניתן למנות סנגור לקטע של הליך, אך ניתן למנות סנגור לשלב מסוים של המשפט, בתנאי שאותו שלב ניתן להפרדה מיתר חלקי המשפט, דוגמת שלב המעצר.

  4. המקרה בו נאשם מינה סנגור חלופי, בית המשפט לא יתנגד להפסקת הייצוג על ידי הקודם, אלא אם הדבר יצריך דחייה בלתי סבירה של המשפט.

  5. סנגור ממונה הוא לכל ההליך, לרבות הערעור. ביהמ"ש יתיר לסנגור ממונה  להשתחרר, האחד המקרים הבאים:

                                 א.         הנאשם שכר לעצמו סנגור, ואין בהחלפה כדי לגרום דחייה בלתי סבירה של המשפט.

                                 ב.         אין שת"פ בין הסנגור לנאשם, וביהמ"ש השתכנע כי אין סיכוי לכך.

  1. כשמונה סנגור לנאשם, כל תוספת או החלפת סנגור בסנגור פרטי, טעונה קבלת אישור מבית המשפט.

  2. הנאשם נושא בהוצאות הגנתו, למעט:

                                 א.         סנגור שמונה ע"י ביהמ"ש.

                                 ב.         הנאשם מחוסר אמצעים.

                                  ג.          הנאשם זוכה, אם ראה ביהמ"ש שלא היה יסוד לאשמה, או קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

  1. כשנאשם אינו מיוצג, חייב ביהמ"ש:

                                 א.         במתן הסבר לנאשם,

                                 ב.         להנחות אותו בחקירת העדים.

                                  ג.          להקפיד על שמירת זכויותיו של הנאשם.

                                 ד.         לשמש כפה לנאשם בהזמנת עדים, השמעת טענות וסיכומים.

  1. "ידיד בית המשפט" הוא גוף או בעל תפקיד, המצורף להליך המתברר בפני בית המשפט, על אף שאינו צד ישיר לסכסוך. המטרה היא לסייע לביהמ"ש הדן בסוגיה מסוימת, לגבש הלכה על סמך כל העמדות הרלוונטיות. לדוגמא, צרוף הסנגוריה הציבורית להליך עקרוני של ערעור פלילי.

  2. עדות מוקדמת יכולה להיות בין אם כבר הוגש כתב אישום, ובין אם עדיין מתקיימת חקירה. הדבר נעשה כשיש יסוד סביר להניח שלא ניתן יהיה לגבות העדות במהלך המשפט. על התנאים המצטברים הבאים להתקיים:

                                 א.         הוגשה בקשה על ידי בעל דין או מי שעלול להיות נאשם בעבירה.

                                 ב.         העדות חשובה לברור האשמה.

                                  ג.          יש יסוד סביר להניח שלא ניתן יהיה לגבות העדות במהלך המשפט או חשש שלחצים יניאו העד מלמסור במשפט עדות אמת.

  1. אם הוגש כתב אישום או נפתחה חקירה באחת העבירות המנויות בתוספת לחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים) [זנות, תועבה, עבירות מין או עבירות של אחראי על קטין], רשאי ביהמ"ש לגבות עדות מוקדמת של קטין מתחת לגיל 14, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

                                 א.         הוגשה בקשה על ידי התביעה או מי שעשוי להיות נאשם בעבירה.

                                 ב.         ניתנה הרשאה של חוקר ילדים לגבות את העדות.

  1. בעדות מוקדמת של ילד אין צורך שיתקיימו התנאים האחרים.

  2. בקשה לעדות מוקדמת רשאים להגיש:

                                 א.         תובע.

                                 ב.         נאשם.

                                  ג.          חשוד.

  1. הבקשה תהייה בכתב, ויפורטו בה הטעמים.

  2. על דחיית בקשה לעדות מוקדמת – ניתן לעתור לבג"ץ.

  3. הסמכות להחליט על עדות מוקדמת קודם הגשת כתב אישום מוקנית לשלום ולמחוזי.

  4. הסמכות להחליט על עדות מוקדמת לאחר הגשת כתב האישום ובטרם נקבע שופט או הרכב היא לביהמ"ש הרלוונטי – ע"י נשיאו.

  5. לאחר שנקבע שופט או הרכב – הסמכות להחליט על עדות מוקדמת מוקנית לשופט, להרכב או לאב בית הדין – אם ביהמ"ש אינו יושב בדין. אם הוחל בגביית העדות המוקדמת כדין, ימשיך השופט בגבייתה עד תום, גם אם במהלכה מונה הרכב.

  6. העדות המוקדמת תגבה בפני תובע ובפני הנאשם או אדם העשוי להיות נאשם בעבירה, אולם ביהמ"ש רשאי להחליט מטעמים מיוחדים שיירשמו לגבות העדות שלא בפני הנאשם או בפני מי שעשוי להיות הנאשם.

  7. במקרים בהם חלה חובה על ביהמ"ש למנות סנגור – חל הדבר גם על עדות מוקדמת. הדבר נכון גם לגבי מקרים בהם הוא רשאי.

  8. סדרי הדין בעדות מוקדמת הם הרגילים, בשינויים המתחייבים. אולם, ביהמ"ש אינו מכריע בהתנגדויות וטענות המושמעות במהלך ביית העדות (יחליט ביהמ"ש לו תוגש העדות כראיה).

  9. קוראים לעד הפרוטוקול, ולאחר שיאשרו – חותמים הוא והשופט. אם העד מסרב לאשר או לחתום – מציינים הדבר בפרוטוקול. ההוראה אינה חלה על עדות שהוקלטה.

  10. אם לבעל דין לא הייתה הזדמנות לחקור את העד, יובא הדבר בחשבון לעניין משקל העדות.

  11. ביהמ"ש יתיר הזמנת העד לעדות נוספת, אם:

                                 א.         ניתן להביא העד לביהמ"ש.

                                 ב.         מתקיים אחד מהבאים:

1.לנאשם לא הייתה הזדמנות לחקור העד.

2.לנאשם לא הייתה הזדמנות סבירה למנות סנגור שיחקור העד.

3.לנאשם לא מונה סנגור, כשהייתה חובה למנותו.

4.הדבר דרוש לבירור האמת או לעשיית צדק – מטעמים שיירשמו.

  1. הזמנת ילד לעדות נוספת בעבירה שחוק הילדים חל עליה  דרוש אישור של חוקר ילדים. אם לא אושר, והעדות המוקדמת נגבתה קודם כתב האישום, ניתן להרשיע על סמך העדות המוקדמת רק בתוספת סיוע..

  2. חוק המעצרים מאפשר הארכת מעצר בעילה של גביית עדות מוקדמת.

  3. עם הגשת כתב אישום העבירות פשע או עוון, קמה לנאשם ולסנגורו זכות לעיין בחומר החקירה וברשימת החומר, ולהעתיקו.

  4. החובה כוללת גם העלאה על הכתב של עדויות (למעט הודעה של עד בעניינים פורמאליים שאינם מהותיים לברור האשמה).

  5. זכות העיון נתונה לנאשם, לסנגורו ולמי שהסנגור הסמיך (דוגמת מתמחה).

  6. אם הנאשם אינו מיוצג, זכות העיון היא לו ולמי שהסמיך, בהסכמת התובע.

  7. זכות העיון היא רק לאחר הגשת כתב האישום (אין זכות עיון לקראת שימוע, אלא על פי שיקול דעת של פרקליט המחוז).

  8. זכות העיון קיימת לאדם גם לאחר שהורשע, לקראת אפשרות פתיחת הליכי משפט חוזר (לעובדות וראיות שהנאשם לא ידע עליהן או לא יכול היה לקבלן במהלך המשפט, והעשויות לסייע לו במשפט החוזר).

  9. הסייגים לזכות העיון:

                                 א.         חומר חסוי על פי דין.

1.התביעה אינה זכאית להגיש חומר חסוי כראיה.

2.יש להוציא תעודת חיסיון כדין.

3.יש לכלול בחומר החקירה תאור כוללני של חומר החקירה החסוי, לפי תעודת החיסיון.

4.על התביעה להצטייד בתעודת החיסיון מבעוד מועד.

5.לא ניתן להוציא תעודת חיסיון לראיה שאינה כתובה.

6.אם התביעה מוסרת לנאשם סרט הקלטה חלקי, עליה ליידע אותו.

                                 ב.         בעבירות בגידה וריגול רשאי ביהמ"ש למנוע מהנאשם ומסנגורו עיון בראיה מסוימת, בתנאים הבאים:

1.ביטחון המדינה מחייב שמירת סודיות שלא ניתן להשיגה באמצעים אחרים.

2.תהא לנאשם הגנה מלאה (לרבות ייצוג על ידי סנגור אחר להליך זה).

3.זכות העיון אינה חלה על ראיות התביעה לסתירת טענות הנאשם שלא ניתן היה לצפותן מראש.

4.זכות העיון אינה חלה על ראיות בעניינים פורמאליים שאינם מהותיים לברור האשמה.

                                  ג.          הקלטת חקירת ילד.

1.קלטות המתעדות חקירת ילדים על ידי חוקר ילדים בעבירות זנות, תועבה, עבירות מין ועבירה של אחראי על קטין, תמלילן מועבר לנאשם. הנאשם זכאי להאזין לקלטת, לצפות בה ולהשוות את תוכנה לאמור בתמליל.

2.הנאשם אינו יכול להעתיק את הקלטת, להוציאה או לקבל העתקה, למעט- באישור ביהמ"ש שינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו, ועליו להחזירה בתום ההליך המשפטי, אלא אם קבע ביהמ"ש מועד אחר.

3.קיים איסור פרסום של הדברים מחוץ לביהמ"ש של:

1.      כל דבר שיש בו לגלות זהות הילד.

2.      חומר חקירה של ילד.

4.איסור הפרסום אינו חל על מסירתם לילדי:

1.      תובע ומתמחה שתחת פיקוחו.

2.      הנאשם, סנגורו ומתמחה.

3.      שוטר הנזקק לדבר לשם מילוי תפקידו בחקירת עבירה שחוק הגנת הילדים חל עליה.

4.      פקיד סעד לצורך מילוי תפקידו על פי חוק.

                                 ד.         חומר חקירה שהנאשם רשאי לעיין בו:

1.תיק המשטרה  (כולל העדויות ויומן הצוות).

2.תרשומות או התכתבויות פנימיות – לא!

3.תיקי מאגר מודיעיני (אם אחרת תקופח הגנתו או יעוות הדין.

4.הסכם עם עד מדינה.

5.תיקי חקירה נגד עדי תביעה אחרים (אם רלוונטיים).

6. טעמים להגשת כתב אישום בעבירה מנהלית.

7.חומר המוגש לשופט המסגרת הליכי מעצר – לא.

8.מסמך סיכום חקירה – לא (נחשב לתרשומת פנימית).

9.חומר שאינו מצוי בידי גורמי החקירה והתביעה – בד"כ – לא.

10.                    דוחות הניסויים של מכשירי הלייזר למהירות – לא.

11.                    גיליונות רישום פלילי של עדי התביעה.

                                 ה.         תוצאות אי-כיבוד הזכות לעיון-

1.התביעה מנועה מלהגיש לביהמ"ש ראיות שלנאשם ולסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בהן ולהעתיקן, אלא אם ויתרו על זכותם לכך.

2.הנאשם יכול לפנות לביהמ"ש אליו הוגש כתב האישום ע"מ שיורה לתביעה להעמיד חומר החקירה לעיונו. הבקשה נדונה בפני שופט אחד, במידת האפשר לא השופט הדן באישום.  רק בנסיבות מיוחדות – ידון בכך השופט או ההרכב הדן בעניין. החומר שבמחלוקת יעמוד לעיון ביהמ"ש בלבד.

3.ערר ידון בפני בית המשפט של ערעור, בפני שופט אחד בלבד.  ניתן לערער לערכאה אחת בלבד. כאן לא ניתן לערור בהליך של עתירה לגילוי ראיה חסרה.

                                  ו.          לעיתים שלילת זכות העיון תביא לזיכוי הנאשם.

                                  ז.          הזכות להעתיק היא רק זכות נלווית לזכות העיון. כרסומה אינו מכרסם בזכות היסוד של משפט הוגן.

                                 ח.         אם אבד חומר החקירה, ניתן לחייב את הנאשם או סנגורו לאפשר לתביעה צילום החומר.

                                 ט.         העיון יעשה במשרדי התובע או במקום אחר שקבע, ובנוכחות אדם שיקבע על ידי התובע.

                                  י.          קובל חייב להמציא לנאשם, לאחר הגשת הקובלנה ותוך זמן סביר לפני הדיון, העתק מכל ראיה בכתב שבידיו, למעט ראיות מפריכות ולמעט ראיות בעניינים  פורמאליים. הסנקציה – הקובל לא יוכל להגיש הראיות לביהמ"ש.

  1. עסקת טיעון היא עסקה בין הנאשם לתביעה, לפיה הנאשם מודה בעובדות והתביעה ממתנת עמדתה לעניין חומרת המעשה (מחיקת פרטים מחמירים, החלפת עבירות בעבירות קלות יותר, הצגת עמדה מתונה לגבי העונש).

  2. ראוי שפרטי העסקה יובאו לידיעת ביהמ"ש.

  3. ביהמ"ש אינו צד לעסקת הטיעון, ואין הוא מחויב לה. ביהמ"ש יסטה מהעסקה רק אם הוא סבור שהיא פגומה ואינה תואמת דרישות הצדק.

  4. על ביהמ"ש להסביר לנאשם כי העסקה אינה מחייבת את ביהמ"ש. לנאשם זכות לחזור בו מהעסקה לאחר שהובהר לו כי אין היא מחייבת את ביהמ"ש.

  5. כשקיימים מספר נאשמים, והעסקה נעשתה עם אחד, אין בכך כדי ליצור נורמה עונשית לגבי האחרים.

  6. עסקת טיעון מחייבת את המדינה והתביעה. התביעה רשאית לחזור בה מהעסקה רק היכן שאינטרס הציבור מחייב זאת.

  7. ביהמ"ש יאפשר רק במקרים קיצוניים לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו על פי עסקת טיעון.

  8. בעבירות מסוג פשע טעונה עסקת טיעון הסכמת פרקליט המחוז. כשזו נערכת על ידי קצין משטרה – אינה תקפה, אלא אם היה מותר לנאשם לחשוב כי קצין המשטרה מוסמך לחייב.

  9. ליוהמ"ש סמכות למסור לביהמ"ש הודעה מנומקת בכתב על עיכוב הליכי משפט, וזאת לפני הכרעת הדין. הסמכות חלה גם על קובלנה פרטית  (אך עליו לנקוט זהירות בשימוש בסמכות זו). הסמכות אינה חלה בבתי דין צבאיים, אך הוא מוסמך להנחות הפרקליט הצבאי הראשי.

  10. למשנה ליוהמ"ש סמכות לעכב הליכים בעבירה שאינה פשע.

  11. בקשה לעיכוב הליכים יכולה להיות מוגשת הן ע"י הנאשם והן ע"י התביעה.

  12. בקשת הנאשם מועברת ליוהמ"ש באמצעות התובע, המצרף אליה את חוות דעתו ואת חומר החקירה.

  13. דוגמאות לעיכוב – עד תביעה מרכזי עזב את הארץ, כתב אישום נגד מי שמוכן לשמש כעד מדינה.

  14. משמעות העיכוב היא הקפאת ההליכים.

  15. ליוהמ"ש סמכות לחדש ההליכים שעוכבו על ידי הודעה לביהמ"ש בתנאים הבאים:

                                 א.         בפשע – טרם חלפו 5 שנים מעיכוב ההליכים.

                                 ב.         בעוון – טרם חלפה שנה מעיכוב ההליכים.

                                  ג.          בחט – לא ניתן לחדש ההליכים.

  1. חידוש הליכים הוא מהשלב בו עוכבו או שלב אחר, עפ"י שיקול ביהמ"ש.

  2. כאשר עוכבו הליכים פעם שנייה, לא ניתן לחדשם עוד.

  3. היוהמ"ש רשאי לשמוע טיעון בע"פ של הנאשם ובא כוחו במסגרת הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים.  אין לנאשם זכות קנויה לכך, אך יש לנהוג בשוויון.

  4. חובה לכלול בכתב האישום את הפרטים הבאים:

                                 א.         שם ביהמ"ש.

                                 ב.         ציון המדינה כמאשימה או שם הקובל.

                                  ג.          פרטי הנאשם ומענו, כולל ת.ז. ותאריך לידה.

                                 ד.         תאור העובדות המהוות את העבירה.

                                 ה.         הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם.

                                  ו.          שמות עדי התביעה.

                                  ז.          הודעה לנאשם כי הוא יכול שימונה לו סנגור ציבורי.

                                 ח.         בקשת תובע לחלט רכוש לפי פקודת הסמים המסוכנים.

  1. בתיאור העובדות יש לשמור על הכללים הבאים:

                                 א.         תאור כל יסודות העבירה.

                                 ב.         ציון מקום וזמן האירוע.

                                  ג.          ראיות ומסקנות משפטיות – אין חובה לציינם.

                                 ד.         הרשעות קודמות של הנאשם – אסור לציין, אלא אם הוא מואשם בעבירה אשר יסוד מיסודותיה הוא קיומן של הרשעות קודמות.

                                 ה.         נסיבות מחמירות.

                                  ו.          טענות הגנה – אין צורך לציין שטענות הגנה כלליות אינן עומדות לנאשם.

                                  ז.          כאשר מסתמכים על חזקה שבחוק, יש לפרט העובדות הבסיסיות לכך.

                                 ח.         כאשר הנאשם נושא באחריות מכוח דיני השותפות או דיני הקשר, יש לציין זאת.

  1. ניתן להרשיע נאשם בשל עבירה על כל החיקוקים שבכתב האישום, אך לא ניתן להעניש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה.

  2. הסנגור רשאי לדבר עם עדים שאינם מופיעים ברשימת עדי התביעה.

  3. הסנגור רשאי, באישור ביהמ"ש, להזמין עדים שברשימה שלא זומנו ע"י התביעה, ולחקור אותם בחקירה ראשית כאילו הייתה חקירה נגדית  (לשאול אותם שאלות מדריכות).

  4. הקריטריון לצירוף אישומים:

                                 א.         האישומים מבוססים על אותן עובדות.

                                 ב.         האישומים מבוססים על עובדות דומות.

                                  ג.          האישומים מבוססים על סדקת מעשים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה אחת.

  1. מותר לצרף אישומים מהשלום למחוזי, אך לא ההפך.

  2. בכל שלב לפני הכרעת הדין, לביהמ"ש סמכות להפריד אישומים. בגין אישומים שיופרדו יוגש כתב אישום אחר.

  3. ביהמ"ש הדן באישום שהופרד רשאי להמשיך ולדון בו מהשלב שלפני ההפרדה אם הוא סבור שלא יתקיים עיוות דין עקב כך.

  4. צירוף נאשמים מותר כאשר:

                                 א.         כל אחד מהנאשמים היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן (אין צורך שיהיו שותפים).

                                 ב.         כאשר מדובר בנאשמים שביצעו מעשים שונים המהווים פרשה עובדתית אחת.

  1. השיקולים לצרוף נאשמים הם יעילות (שמיעת עדים פעם אחת) וצדק (ביהמ"ש יקבע עמדה אחת).

  2. בהפרדת נאשמים יוגש כתב אישום חדש נגד הנאשם שהופרד. ביהמ"ד רשאי לדון בו מהשלב שלפני ההפרדה, אם הוא סבור שלא יתקיים עיוות דין עקב כך.

  3. לביהמ"ש סמכות לצוות בכל שלב שלפני הכרעת הדין על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים באותו בית משפט.

  4. תנאים מצטברים לאיחוד משפטים:

                                 א.         התביעה הייתה רשאית מלכתחילה לצרף האישומים בכתב אישום אחד.

                                 ב.         האיחוד לא יגרום עיוות דין.

  1. ניתן לאחד משפטים לצורך שלב מסוים של הדיון, ואז להפרידם.

  2. צירוף תיקים – לביהמ"ש שהרשיע נאשם סמכות לגזור דינו בעבירות אחרות בהן הוא מודה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו. התנאים להפעלת הסמכות:

                                 א.         ביהמ"ש הרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

                                 ב.         הנאשם ביקש כי ביהמ"ש יגזור דינו גם בעבירות האחרות.

                                  ג.          הנאשם מודה בעבירות האחרות.

                                 ד.         ביהמ"ש נתן לתובע הזדמנות לטעון בעניין.

                                 ה.         מדובר בעבירות הנמצאות בסמכותו העניינית של ביהמ"ש (אך מחוזי יכול לדון בעבירות שבסמכות השלום).

  1. לתובע זכות לערער על ההרשעה בעבירות האחרות.

  2. ביטול הרשעה בעבירה במסגרת ערעור, אינו פוגע בהרשעה בעבירות האחרות.

  3. תיקון כתב האישום קודם ההקראה אינו מצריך אישור ביהמ"ש. לאחר ההקראה, נתונה הסמכות לביהמ"ש. תנאי לתיקון הוא שניתנה לנאשם אפשרות סבירה להתגונן. בחילוט לפי פקודת הסמים המסוכנים אין צורך באישור ביהמ"ש, וזאת עד גזר הדין.

  4. בתיקון כתב אישום במשנה סמכות, יעביר ביהמ"ש את התיק לביהמ"ש המוסמך, אך המחוזי רשאי לדון בעבירות שבסמכות השלום.

  5. ביהמ"ש אליו הועבר הדיון בשל תיקון כתב האישום, רשאי להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע קודמו.

  6. התביעה רשאית בכל שלב לחזור בה מהאישום, למעט כשהנאשם הודה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו. כשנאשם הודה בעבירות שאין בהן להרשיעו, על התביעה לקבל אישור ביהמ"ש לחזרה בה מהאישום.

  7. חזרה מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום מביאה לביטול האישום. לא נוצר מעשה בית דין, וניתן יהיה בעתיד להגיש כתב אישום בגין המעשה.

  8. חזרה מאישום לאחר תשובת הנאשם לאישום מביאה לזיכויו של הנאשם, ולא ניתן יהיה להגיש שוב כתב אישום בגין אישום זה.

  9. ביהמ"ש יכול לבטל אישום בהסכמת הצדדים בכל עת, עד הכרעת הדין. הביטול אינו יוצר מעשה בית דין גם אם נעשה לאחר התשובה לאישום, אך לצורך הגשת האישום מחדש יש צורך באישור היוהמ"ש ובטעמים שירשמו.

  10. כשהתביעה אינה מתייצבת לדיון, למרות שקיבלה הודעה, רואים אותה כאילו חזרה בה מהאישום. ביהמ"ש רשאי להרשיע הנאשם בעבירות שהודה בהן או שהוכחו בפניו.

  11. כאשר קובל אינו מציית להוראת ביהמ"ש בדבר מינוי עו"ד, רשאי ביהמ"ש לראות אותו כאילו חזר בו מכתב האישום.

  12. כאשר ביהמ"ש נוכח כי לא ניתן להביא הנאשם להמשך משפטו, הוא רשאי להתלות ההליכים, בין מיוזמתו ובין עפ"י בקשת התביעה. תקופת ההתיישנות תחל מחדש ביום התליית ההליכים. ניתן להתלות הליכים בכל מועד שלאחר הגשת כתב אישום ולפני מתן גזר הדין.

  13. ניתן לחדש הליכים שהותלו בהתקיים שני התנאים הבאים:

                                 א.