המומחיות שלנו

הצטרפות לניוזלטר

המוטו שלנו

"בהחלט אין לנו רישיון לשקר או לגנוב-למעשה, אנחנו מחויבים שלא לעשות זאת-אבל יש לנו רישיון לשמור סודות עמוקים ואפלים שחשיפתם היתה מועילה לציבור. יש לנו רישיון לפעול למען השגת תוצאות, שאנחנו יודעים כי מבחינה אובייקטיבית תהיינה לא צודקות אבל מבחינה סובייקטיבית יועילו ללקוחות שלנו. במובן זה המטרה מקדשת את האמצעים, כל עוד האמצעים אינם בלתי הולמים כשלעצמם". ("מכתבים לעורך דין צעיר", מאת פרופ' אלן דרשוביץ).

עבירות בטחון ומעצר מנהלי

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.
לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.
מחלקת משפט פלילי
, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך הפלילי, החל משלבי ההזמנה לחקירה וליווי מלא של הלקוח במסגרת החקירה המשטרתית, ייצוג בהליכי מעצר, וכלה בניהול הליכי המשפט הפלילי עד לסיום התיק.
מחלקת משפט פלילי
, מלווה ומשרתת את לקוחות המשרד אף בהליכים מיוחדים כגון: הליכים למחיקת רישום פלילי, בקשות למתן חנינות, עיכובי הליכים, ליווי הלקוח בפני שירות המבחן, וכן הגשת עתירות אסירים.
בין לקוחות המחלקה הפלילית נמנים חשודים ונאשמים בעבירות שונות ומגוונות לרבות, עבירות אלימות, רכוש, הונאה, סמים וכן עבירות בתחום הצווארון הלבן ולרבות עבירות כלכליות מורכבות.
המחלקה הפלילית
, כוללת מחלקה לקטינים ולנוער אשר ייעודה הוא טיפול בקטינים ובני נוער, שהסתבכו בפלילים.
יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי, בין היתר בנושא : עבירות בטחון ומעצר מנהלי, כפי שיוסבר להלן :

א. החקיקה הצבאית ב"אזור" (יהודה, שומרון וחבל עזה)

1.      תקופת מעצר ימים ותקופת מעצר עד תום ההליכים מעוגנות בסימן ג' לפרק ג' לצו בדבר הוראות הביטחון העוסק במעצר ושחרור.

2.      סעיפים31- 32 לצו בדבר הוראות הביטחון עוסקים במעצר לפני ביקורת שיפוטית:

31. (א) חייל רשאי לעצור, ללא פקודת מעצר, כל אדם העובר על הוראות צו   זה, או שיש מקום לחשוד בו שעבר עבירה על צו זה. 

       (ג) מי שנעצר על פי סעיף קטן (א), יש לקבל עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 96 שעות ממועד מעצרו – ישוחרר.

 32. (א) קצין משטרה, אשר יש לו יסוד סביר להניח, כי אדם עבר על הוראות צו זה או אשר נוכח לדעת שחומר החקירה שנאסף נגד מי שנעצר כאמור בסעיף קטן 31(א) מחייב להמשיך ולהחזיקו במעצר, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה שלא תעלה על שמונה ימים מעת מעצרו.

(ב) ניתנה פקודת מעצר כאמור לתקופה קצרה משמונה ימים מעת מעצרו, רשאי קצין משטרה להאריכה בכתב מזמן לזמן, ובלבד שכל תקופות המעצר גם יחד לא יעלו על שמונה ימים מעת מעצרו".

3.      הסעיפים הנוגעים להארכת מעצר בטרם הגשת כתב אישום בצו בדבר הוראות הביטחון קובעים כי:

"37. שופט מוסמך לתת פקודת מעצר ולחזור ולהאריך את משך ההחזקה במעצר, ובלבד שפקודת המעצר או הארכת המעצר לא תהיה לתקופה העולה על שלושים ימים בכל פעם, וכן שכל תקופות המעצר לפי פיסקה זו לא יעלו על תשעים ימים.

38. שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי, לבקשת היועץ המשפטי של האזור, לצוות על הארכת מעצרו של מי שנעצר לפי סעיף 37 או על מעצרו מחדש, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים; ניתנה פקודת מעצר כאמור לתקופה קצרה משלושה חודשים, רשאי שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים להאריכה מזמן לזמן, ובלבד שכל תקופות המעצר לפי פסקה זו לא יעלו על שלושה חודשים".

4.      סעיף 44 לצו בדבר הוראות הביטחון מסדיר את תקופת המעצר עד תום ההליכים כאשר הוגש כתב אישום נגד חשוד בעבירה פלילית:

"44. (א) נאשם , שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת לכדי שנתיים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.

השופט ידון בעניינו של הנאשם ויורה על שחרורו, בתנאים או ללא כל תנאי, אלא אם כן סבר השופט כי נסיבות העניין, לרבות חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מסוכנותו, החשש להימלטותו מן הדין והגורמים להתמשכות ההליכים, אינן מצדיקות את שחרורו.

(ב) החליט השופט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את שחרורו של הנאשם, יהיה רשאי השופט, להורות על המשך החזקתו של הנאשם במעצר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, ולחזור ולהורות כך מעת לעת".

5.      לסיכום, אם כן, חשוד העצור על פי הצו בדבר הוראות ביטחון יכול להיות מוחזק במעצר בטרם כל ביקורת שיפוטית עד שמונה ימים, בטרם הוגש כנגדו כתב אישום עד תשעים ימים, ובאישור עד שישה חודשים, ובטרם נסתיים משפטו – ללא הגבלה, בכפוף להארכות עיתיות לאחר שנתיים מתחילת המעצר, מדי ששה חודשים.

ב. החקיקה האזרחית בישראל

1.      בחוק הישראלי מוסדרות תקופות המעצר והארכות המעצר בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כפי שברור כבר לקורא המצוי בחוק הפלילי, קיימים הבדלים תהומיים בין תקופות המעצר אותן קובע החוק המעצרים בישראל לעומת תקופות המעצר אותן קובע הצו בדבר הוראות הביטחון.

2.      סעיפים 29 ו-30 לחוק המעצרים מסדירים מעצר לפני ביקורת שיפוטית:

29".     (א)    מי שנעצר בידי הקצין הממונה לפי סעיף 27 יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט.

30.              על אף הוראות סעיף 29, אם מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת העצור בפני שופט, או שיש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה בעבירה כאמור בסעיף 35(ב), רשאי הוא להשהות את הבאת העצור בפני שופט, לצורך ביצוע אותה פעולה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר".


3.      סעיפים 17 ו- 59 לחוק המעצרים קובעים את תקופות הארכת המעצר אותן מוסמך שופט לקבוע בטרם הוגש נגד החשוד כתב אישום:

"17.     (א)   ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים; אולם רשאי שופט להאריך, מעת לעת, את המעצר לתקופות שלא יעלו על 15 ימים; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בהוראות סעיף 13(א)(3) סיפה.

     (ב)   לא יוחזק חשוד במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע, לרבות המעצר ללא צו, לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם כן הבקשה למעצר נוסף הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה".

59. חשוד הנתון במעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום תוך 75 ימים לאחר מעצרו, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.


4.      סעיף 61 לחוק המעצרים קובע:

"61.     (א)   נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

מיום 1.1.1998

תיקון מס' 1

ס"ח תשנ"ז מס' 1621 מיום 10.4.1997 עמ' 123 (ה"ח 2366)

הוספת סעיף 61

מיום 1.1.1998

תיקון מס' 1 (תיקון)

ס"ח תשנ"ח מס' 1643 מיום 28.12.1997 עמ' 33 (ה"ח 2668)

61.    (א)    נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי ששה חודשים תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

62.       על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה".

5.      בנוסף על חוק המעצרים קיימים שני חוקים נוספים החלים על מעצר והמשנים מהוראותיו של החוק לגבי אוכלוסיות ספציפיות.

      חוק סדר הדין הפלילי (חשוד העצור בעבירות ביטחון) (הוראת שעה), תשס"ו – 2006, מאריך את תקופות המעצר אפשריות של עצורים החשודים בעבירות ביטחון כהגדרתן בחוק. בסעיף 3 נקבע כי עצור יכול להיעצר בטרם ביקורת שיפוטית ראשונה עד 96 שעות בהחלטה מנומקת של קצין ממונה אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה או לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם. בסעיף 4 קובע החוק כי עצור כאמור יכול להיות עצור בטרם הגשת כתב אישום וללא אישור היועץ המשפטי לממשלה 35 ימים. חוק זה בתוקף עד לסוף שנת 2010.

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971  לאחר תיקון מס' 14 מקצר את תקופות המעצר האפשריות ביחס לקטינים. החוק קובע בסעיף 10ג כי קטין שלא מלאו לו 14 שנה יובא בפני שופט לא יאוחר מ- 12 שעות מעת מעצרו, שניתן להאריכן בנסיבות מיוחדות ל- 24 שעות. לפי סעיף 10ט תקופת הארכת מעצר ימים עיתית היא לכל היותר ל- 10 ימים, ובסה"כ בטרם הגשת כתב אישום תקופת המעצר המקסימלית הינה 20 ימים; באישור היועץ המשפטי לממשלה ניתן להאריך תקופה זו לפי סעיף 10יא עד 40 ימים.  לפי סעיף 10י(1) קטין שטרם מלאו לו 14 לא ייעצר עד תום ההליכים. לפי סעיפים 10 יב, 10 יג תקופת המעצר עד תום ההליכים של קטין (שגילו מעל 14) הוגבלה ל- 6 חודשים הניתנים להארכות עיתיות בנות 45 ימים.

ניתן לציין עוד כי בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955 (להלן: "חוק השיפוט הצבאי"), החל על מעצר חיילים, תקופת המעצר המירבית לפני הבאה בפני שופט צבאי היא 48 שעות. עם זאת, עתירה זו עניינה במעצר אזרחים.  

6.      אם כן החוק בישראל קובע לגבי אזרחים, ככלל, מעצר עד ביקורת שיפוטית במשך 24 שעות (הניתן להארכה עד 48 שעות), מעצר בטרם הגשת כתב אישום למשך 30 יום, הניתן להארכה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה עד 75 יום, ומעצר עד תום ההליכים למשך תשעה חודשים הניתן להארכות עיתיות מדי שלושה חודשים, וכן קובע לכך חריגים מסויימים, אשר ההבדל בינן לבין הכלל אינו עולה על ימים ספורים בדרך כלל.

       סיכום בטבלה השוואה :

סוג המעצר



מקום ההליך

ב"אזור"
(יהודה שומרון
 וחבל עזה)

בישראל

בגירים/ קטינים

בגירים (מעל 18)

קטינים (מתחת 18)

עבירות אחרות

עבירות ביטחון

בגילאי :
 12-14

בגילאי :
 14-18

מעצר שלא ע"י שופט

8 ימים

24 – 48 שעות

24-96
שעות

12-24
שעות

24-48
שעות

מעצר ע"י שופט לפני כתב אישום ("מעצר ימים")

90-180
ימים

30-75
ימים

35 – 75
ימים

20-40
ימים

20-40
ימים

מעצר ע"י שופט
 אחרי כתב אישום ("מעצר עד תום ההליכים")

24 חודשים + הארכות 6 חודשים

9 חודשים + הארכות 3 חודשים

9 חודשים + הארכות 3 חודשים

לא ייעצרו עד תום ההליכים

6 חודשים + הארכות 45 ימים

יוצא מכאן איפוא, כי עבירות ביטחון הן כל עבירה שנעברה בנסיבות שיש בהן חשש לביטחון המדינה, ליחסי החוץ של המדינה, לסודות רשמיים של המדינה וכן בזיקה לפעולות טרור.

עבירות ביטחון בחוק העונשין מחולקות לכמה קטגוריות:

1. בגידה: פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה, גרימה למלחמה, סיוע לאיוב בזמן מלחמה (העבירה שבגינה חשוד הח"כ לשעבר עזמי בשארה), שירות בכוחות האויב.

2. פגיעה בכוחות המזויינים: כוחות מזויינים הם צה"ל, משטרת ישראל וכל כח אחר שפועל נגד האויב בשיתוף עם צה"ל. מרידה בכוחות המזויינים, הסתה להשתמטות, הסתה לאי ציות.

3. ריגול: מסירת ידיעה לאויב, מסירה ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, מגע עם סוכן חוץ, כניסה למקום צבאי.

4. פגיעה ביחסי החוץ: פגיעה ביחסי החוץ – קשירת קשר לעשות מעשה נגד מדינה ידידותית, גיוס לכוחות חוץ.

בכל העבירות שציינתי לעיל העונש הקבוע בצידן הינו מאסר לשנים רבות.

מעצר בגין עבירות ביטחון

בעבירות ביטחון כללי המשחק שונים, סדרי הדין נוקשים יותר מאשר בעבירות פליליות רגילות, והסמכויות שמוענקות לגורמי האכיפה הן מרחיקות לכת.

1. פגישת עם עו"ד בעבירות ביטחון – הממונה על החקירה בסמכותו לעכב פגישה של עו"ד עם חשוד בעבירות ביטחון עד 10 ימים, באישור בית המשפט המחוזי ניתן למנוע פגישה עד 21 ימים.

2. עיכוב ידיעה על מעצר בעבירות ביטחון – לביהמ"ש המחוזי סמכות להרשות שלא תימסר ידיעה על מעצרו של חשוד בעבירות ביטחון עד 7 ימים אם אפשרות להאריך את התקופה עד 15 ימים לבקשת שר הביטחון.

3. הבאה בפני שופט – קצין הממונה על החקירה בעבירות ביטחון יכול להורות על השהייה של הבאה עצור בפני שופט בעבירות ביטחון לתקופה של 96 שעות מתחילת מעצרו.

4. מעצר לפני כתב אישום – לביהמ"ש סמכות להאריך את מעצרו של חשוד בעבירות ביטחון בפעם הראשונה ב- 20 ימים והארכה נוספת לתקופה של עוד 15 ימים, היינו לתקופה של 35 ימים.

מעצר מנהלי 

מעצר מינהלי הוא מעצר ללא אישום, ללא משפט, ללא משך מוגדר מראש וללא זכות ערעור או ביקורת שיפוטית; אולם בהגדרה רחבה כל מעצר שנעשה על-פי הוראת הרשות המבצעת ושלא על-פי החלטת רשות שיפוטית ייחשב למעצר מינהלי. מובן שיש קושי רב ליישב מעצר מינהלי עם שמירה על זכויות אדם, וההצדקה היחידה לקיומו היא נסיבות שבהן הנזק שעלול להיגרם אם לא יופעל המעצר עולה על הנזק שבפגיעה בזכויות. הדעה הרווחת היא שמטרת המעצר המינהלי היא מניעת איום עתידי (לעומת מעצר פלילי, שמטרתו ענישה על מעשה שנעשה בעבר).

בישראל מעצר מינהלי מוסדר בשני חוקים:

  • חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 – חוק זה מסמיך את שר הביטחון להורות על מעצרו של אדם אם יש לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים זאת. הסמכה זו תקפה בשעת "מצב חירום" במדינה, שהוכרז על-פי פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. מצב חירום כאמור קיים במדינת ישראל גם כיום. משך המעצר לא יעלה על שישה חודשים, ושר הביטחון רשאי להאריכו לפרקי זמן נוספים של שישה חודשים. החוק מסמיך את הרמטכ"ל להורות על מעצרו של אדם לפרק זמן שלא יעלה על 48 שעות (ושהוא אינו יכול להאריך) אם יש לו יסוד סביר להניח שמתקיימים התנאים כאמור. אדם שנעצר במעצר מינהלי יובא בתוך 48 שעות בפני נשיא בית-המשפט המחוזי, וזה מוסמך לאשר את הצו, לבטלו או לקצר את משך המעצר. כל עוד לא שוחרר העציר, יש להביאו בפני נשיא בית-המשפט המחוזי לדיון מחודש בעניינו בכל שלושה חודשים לפחות.
  • חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 – חוק זה מסמיך את הרמטכ"ל להורות על כליאתו של אדם שהשתתף בפעולות איבה נגד מדינת ישראל ואינו זכאי למעמד של שבוי מלחמה לפי הוראות המשפט הבין-לאומי. הרמטכ"ל יכול לצוות לכלוא אדם כאמור המוחזק בידי רשויות המדינה אם יש לו יסוד סביר להניח ששחרורו יפגע בביטחון המדינה. על-פי החוק כלוא יובא בפני שופט בית-משפט מחוזי בתוך 14 ימים מיום מתן צו הכליאה, ויש להביאו בפני שופט אחת לשישה חודשים.

יוצא מכאן איפוא, כי מעצר מנהלי הוא מעצר המבוצע על פי הוראה מראשות מנהלית (בענייננו משרד הביטחון) ללא הכרעה שיפוטית ללא כתב אישום וללא משפט. בסמכות שר הביטחון להורות על מעצרו המנהלי של חשוד בעבירות ביטחון שמטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שיוחזק במעצר, לתקופה של עד 6 חודשים, ורשאי שר הביטחון להאריך לתקופה של 6 חודשים נוספים  בכל פעם ללא הגבלה.

דברי סיכום

1.      הזכות לחירות אישית הינה זכות האדם היסודית והחשובה ביותר המאגדת בתוכה מגוון זכויות אחרות ומשפיעה על מימושן. זכות זו אף זכתה להגנה מרבית הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובחוק המעצרים.

2.      מעצרו של אדם הוא אחת מן הפגיעות החמורות ביותר בזכויות האדם, כך נקבע בבג"צ 304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת נ' שר המשפטים, פ"ד מז (4) 715, 765:

"אין מידה ואין שיעור לערכה ולאורכה של חירות האדם".

בבג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (להלן: "בג"ץ צמח"), עמד בית המשפט על חשיבות הזכות לחירות אישית:

    "החירות האישית היא, מכוח סעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות חוקתית. יתרה מזאת: החירות האישית היא זכות חוקתית מן המדרגה הראשונה, ומבחינה מעשית, היא גם תנאי למימוש זכויות יסוד אחרות. הפגיעה בחירות האישית, כמו פגיעת אבן במים, יוצרת מעגל מתרחב של פגיעה בזכויות יסוד נוספות: לא רק בחופש התנועה, אלא גם בחופש הביטוי, בצנעת הפרט, בזכות הקניין ובזכויות נוספות... כפי שנאמר בסעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין". רק בן-חורין יכול לממש באופן מלא וראוי את זכויות היסוד שלו. והחירות האישית, יותר מכל זכות אחרת, היא העושה את האדם בן-חורין. משום כך שלילת החירות האישית היא פגיעה קשה במיוחד. אכן, שלילת החירות האישית בדרך של מאסר היא העונש הכבד ביותר שמדינה מתוקנת מטילה על עבריינים".

3.      הביקורת השיפוטית בזמן הליכי מעצר, הינה נגזרת של הזכות לחירות אישית, המבטיחה כי הפגיעה בחירות אינה שרירותית והיא אמצעי ראשון במעלה לשמירה על זכותו של העצור לחירות אישית. בית המשפט מוסמך לבדוק האם מתקיימות עילות מספיקות להחזקתו במעצר או שיש לשחררו ושמא ישנן דרכים פוגעניות פחות הממלאות את מטרת המעצר (ר' בין היתר בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 11.2.10).

4.      תחולתה של הזכות לחירות אישית וחשיבות הביקורת השיפוטית על הליכי מעצר הוכרו על ידי בית משפט זה גם לגבי תושבי השטחים והליכי מעצר לפי החקיקה הצבאית באזור. בבג"ץ 2320/98 אל-עמלה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון , נב(3) 346, ציין השופט זמיר:

"הביקורת השיפוטית היא קו ההגנה על החירות, ויש לשמור עליה מכל משמר".

5.      בבג"ץ 3239/02 מרעב נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נז(2) 349 (להלן: "בג"ץ מרעב") עמד בית המשפט על החשיבות הגדולה שבהבטחת ביקורת שיפוטית בהליכי מעצר:

"המעורבות השיפוטית היא המחסום בפני השרירות; היא מתבקשת מעקרון שלטון החוק (ראו Brogan v. United Kingdom (1988) [23], at p. 134). היא מבטיחה כי האיזון העדין בין חירותו של הפרט לבין ביטחונו של הכלל – איזון המונח ביסוד דיני המעצר – יישמר (ראו עמ"מ 10/94 פלונים נ' שר הביטחון [11], בעמ' 105)".

6.      הביקורת השיפוטית בהליכי מעצר הינה חלק אינטגרלי מזכותו של החשוד להליך הוגן. זכויות ההליך ההוגן במשפט הפלילי הן אגד הזכויות המוקנות לנאשמים, חשודים ועצורים ואשר נועדו להבטיח לכל חשוד או נאשם העומד למשפט, בכל בית משפט, את התנאים שיאפשרו לו להתמודד עם האישומים התלויים נגדו. הזכויות כוללות, בין היתר, את זכותו למעורבות שיפוטית בזמן הליכי מעצר נגדו, את הזכות להיות מוחזק כחף מפשע עד שהוכחה אשמתו ואת הזכות להליכי משפט מהירים. אך לאחרונה בבש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 11.2.10) (להלן: "בש"פ פלוני"), בית המשפט הנכבד חזר והכיר בזכות להליך הוגן כזכות חוקתית, אשר מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט הורה על בטלותו של ס' 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו, מאחר והוא פוגע באופן בלתי מידתי בזכות העצור להליך הוגן.

7.      סעיף 9 לאמנת זכויות אזרחיות ומדיניות (1966), הנתפסת כבעלת אופי מנהגי על פי קביעת בית המשפט הנכבד בבג"ץ מרעב, ואשר אושררה על ידי מדינת ישראל, קובע:

"א. לכל אדם שמורה הזכות לחירות אישית ולבטחון אישי. לא יהא אדם נתון במעצר או במאסר שרירותיים. לא תשלל חירותו של אדם אלא מטעמים ובהתאם להליכים שנקבעו בחוק.

ב. אדם שנעצר יודיעוהו, בעת מעצרו, על הנימוקים למעצרו, וכן יודיעוהו ללא דיחוי על כל אשמה המועלית נגדו.

ג. אדם שנעצר או נאסר בשל האשמה בעבירה פלילית יובא מיד בפני שופט, או בפני נושא משרה אחר שהוסמך כחוק להפעיל סמכות שיפוטית, ויש לשופטו תוך פרק זמן סביר או לשחררו. לא יהא זה כלל מקובל שאדם המצפה למשפט יוחזק במשמורת, אך ניתן להתנות את השחרור של האדם בערבויות להתייצב לדין בכל שלב אחר של ההליכים המשפטיים, ובמקרה הצורך, לשם ביצוע גזר הדין.

ד. אדם אשר חירותו נשללה באמצעות מאסר או מעצר יהיה זכאי לנקוט הליכים בבית משפט, כדי שבית משפט זה יוכל ללא דיחוי, להחליט, בדבר חוקיות מעצרו, ולצוות על שיחרורו, אם המעצר אינו חוקי.

ה. אדם שהיה קרבן למאסר או למעצר בלתי חוקיים תהיה לו זכות לפיצויים הניתנת להוצאה לפועל."

8.      הוראה דומה מצויה אף ב-Body of Principles for the Protection of All Persons under Any Form of Detention or Imprisonment, שאושרו על-ידי עצרת האומות המאוחדות ב-1988. ההוראה קובעת כי (בעיקרון 11(1)):

“A person shall not be kept in detention without being given an effective opportunity to be heard promptly by a judicial or other authority...”.

9.      סעיף 14 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, 1966, קובע כי "הכל שווים לפני בתי המשפט ובתי הדין, כל אדם זכאי לכך, כי טיעונו יישמע כיאות, בפומבי, בפני בית משפט מוסמך, בלתי תלוי וחסר פניות, שהוקם לפי החוק, אשר יחליט בין בדבר כל אשמה בעלת אופי פלילי נגדו ובין בדבר זכויותיו וחובותיו בתובענה אזרחית".

10.  בית הדין הבינלאומי לצדק קבע בחוות דעתו כי אמנות בינלאומיות בדבר זכויות האדם חלות באזור הנתון לתפיסה לוחמתית  (Legal Consequences of the Construction of a wall in the Occupied Palestinian territory, Advisory opinion, (International Court (of Justice, July 9, 2004) 43 ILM 1009 (2004). אף הפסיקה בישראל החילה את משפט זכויות האדם הבינלאומי על השטחים הכבושים (ראו בין היתר: דברי כב' הנשיאה ביניש בע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בבג"ץ 7957/04 מראעבה נגד ראש ממשלת ישראל, פ"ד ס (2) 477; בג"ץ 3239/02 מרעב ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נז (2)).

11.  אף המשפט הבינלאומי ההומניטרי המינהגי עיגן את זכותם של אזרחים מוגנים להליך הוגן ולאי פגיעה שרירותית בחירותם, ואף לפיו: Arbitrary deprivation of liberty is prohibited.      (enckaetts, Doswald-Beck, Customary International Humanitarian Law, Volume I: Ruled, ICRC, Cambridge University Press, 2005, p. 344, Rule no. 99), וכך גם הוראות אמנת ז'נבה הרביעית ובפרט סעיף 3 לאמנה, סעיף 71-72 לאמנה, וסעיף 75 לפרוטוקול הראשון הנחשב גם הוא למשקף משפט מינהגי.

12.  תקופות מעצר ארוכות פוגעות גם בזכויות אחרות שאחת המרכזיות בהן הינה החופש מעינויים ויחס לא אנושי או משפיל. לא בכדי קוצרה תקופת המעצר ל-8 ימים בעקבות דו"ח ועדת לנדוי שהצביע על שיטות חקירה העולות כדי עינויים שננקטו על ידי חוקרי שירות הביטחון הכללי. מעצר ארוך ללא ביקורת שיפוטית מעודד תופעות אלו. ביקורת שיפוטית וצמצום תקופות מעצר הינן הערובות המרכזיות למניעת תופעות של יחס לא נאות לעצורים ועינויים. ר' בעניין בש"פ פלוני (פיסקה 28) לעיל:

'הנדבך הראשון נוגע להיקף הפגיעה בזכות להליך הוגן ובביקורת השיפוטית האפקטיבית. הפגיעה בזכות להליך הוגן מכוח סעיף 5 לחוק היא פגיעה קשה. הנוכחות של עצור בהליכי המעצר היא כאמור מרכיב גרעיני בזכותו להליך הוגן. היעדרותו מן ההליך מעלה חשש לפגיעה ביכולתו להתגונן מפני הטענות המבססות את עילת המעצר, כמו-גם להעלות לפני בית המשפט טענות בעניין תנאי המעצר ודרך ביצוע החקירה. היא גם מאיינת את יכולתו של בית המשפט לחזות במו עיניו בעצור ולעמוד על מצבו. חשש זה מועצם במידה רבה כאשר מדובר בחשוד בעבירות ביטחון, אשר יכולתו להתגונן בהליכי המעצר מוגבלת מכוח אמצעים אחרים שניתן להפעיל כלפיו'.

במשפט הבינלאומי ר' למשל את חוות הדעת המייעצת של בית המשפט האינטר אמריקאי שניתנה לבקשת קוסטה ריקה בעניין צוי הביאס קורפוס בתקופות חירום  Advisory Opinion OC-8/87, January 30, 1987, Inter-Am. Ct. H.R. (Ser. A) No. 8 (1987) שם נקבע:

This [Habeas Corpus] writ is the best instrument available to correct promptly abuses of authority involving arbitrary deprivation of freedom. It is also an effective means of preventing torture and other physical and psychological abuses..."

13.  המשפט הבינלאומי קובע כי עצור יובא בפני שופט במהירות האפשרית. במספר מקרים נקבע על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם, כי תקופות מעצר שעלו על מספר ימים בודדים (ארבעה ימים) מפרות את זכות העצור לחירות ממעצר שרירותי, שמשמעותה המעשית היא להיות מובא בפני שופט במהירות האפשרית:Brogan v. United Kingdom (1988) 11 E.H.R.R. 117; McGoff v. Sweden (1984); De Jong v. The Netherlands (1984); Duinhof v. Netherlands (1984); Koster v. Netherlands (1991); Aksoy v. Turkey (1996). Human Rights Law and Practice, at pp. 121-122

14.  בהתאם לכך קבע בית משפט זה בפרשת מרעב כי המשפט הבינלאומי, התואם בעניין זה את המשפט הישראלי, מחייב כי עצור יובא לראשונה בפני שופט בסמוך לאחר מעצרו וללא דיחוי:

"אין לנו צורך, בגדרי העתירה שלפנינו, לפסוק עד כמה חלים עקרונות אלה של המשפט הישראלי (הפנימי) על מעצר הנערך באזור. די אם נאמר כי נחה דעתנו כי יש התאמה בין הכללים הישראליים הפנימיים לבין כללי המשפט הבינלאומי החלים בענייננו. נוסיף עוד כי כידוע חלים על המפקד באזור העקרונות הבסיסיים של המשפט המינהלי הישראלי." (פיסקה 20)

"המשפט הבינלאומי אינו קוצב את מספרם של ימים אשר ניתן לעצור בהם אדם ללא מעורבות שיפוטית. תחת זאת נקבע עיקרון כללי, שיש ליישם אותו בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. העיקרון הכללי העובר כחוט השני במשפט הבינלאומי הוא כי יש להביא את ההחלטה בדבר המעצר ללא דיחוי (promptly) לשופט או לגורם שיפוטי אחר בעל סמכויות שיפוטיות (ראוF.G. Jacobs, R.C.A. White The European Convention on Human Rights [32], at p. 89)). כך למשל נקבע בסעיף 9(3) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, כי:

“Anyone arrested or detained on a criminal charge shall be brought promptly before a judge or other officer authorized by law to exercise judicial power...”.

הוראה זו נתפסת כבעלת אופי מנהגי" (פיסקה 27)


"על-פי המסגרת הנורמטיבית, בסמוך לאחר המעצר הראשוני על-ידי קצין מוסמך יש להעביר את המשך המעצר לפסים של מעורבות שיפוטית." (פיסקה 34)

                       

15.  גם לאחר הגשת כתב אישום עומדת לעצור חזקת החפות, והזכות להליכי משפט מהירים. מעצר ממושך לאחר הגשת כתב אישום פוגע בחזקת החפות של הנאשם שדינו עדיין לא הוכרע ומציג אותו בפני בית המשפט כמי שכבר מוחזק כראוי למעצר. הוא עלול להפעיל על הנאשם לחץ לסיים את משפטו במהירות ולהודות באשמה על מנת לקצר את המעצר.

16.  סעיף 71 לאמנת ז'נבה הרביעית קובע כי נאשמים על ידי המעצמה הכובשת יובאו למשפט במהירות האפשרית.  סעיף 9(ג) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע בין היתר כי לא יהיה זה הכלל כי נאשם הממתין למשפטו יוחזק במעצר וכי תעמוד בפניו האפשרות להשתחרר בערובה (ר' גם דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מ"י, פד"י מט(4) 589). בנוסף לכך קובע סעיף 14 לאמנה כי:

2. Everyone charged with a criminal offence shall have the right to be presumed innocent until proved guilty according to law.

3. In the determination of the criminal charge against him, everyone shall be entitled to the following minimum guarantees, in full equality: . . .

(c) to be tried without due delay

(g) not to be compelled to testify against himself or to confess guilty.

17.   הועדה לזכויות האדם של האו"ם קבעה בהערה כללית מס' 8 בנושא הזכות לחירות כי "מעצר עד תום ההליכים צריך להיות החריג, וקצר ככל האפשר". בהערה מס' 32 קבעה הועדה כי משפט המתנהל במהרה משרת לא רק את אינטרס הנאשם אלא גם את אינטרס הצדק (General Comment No. 32, Article 14: Right to equality before courts and tribunals and to fair trial, CCPR/C/GC/32, 23 August 2007, section 35, p.10):

The right of the accused to be tried without undue delay, provided for by article 14, paragraph 3 (c), is not only designed to avoid keeping persons too long in a state of uncertainty about their fate and, if held in detention during the period of the trial, to ensure that such deprivation of liberty does not last longer than necessary in the circumstances of the specific case, but also to serve the interests of justice.


הנני מסכים לקבל פרסומים.

מידע שימושי לעובד ולמעביד
נתון
ש"ח
יום הבראה - מגזר פרטי
378
יום הבראה - מגזר ציבורי
427
תקרת החזר הוצאות נסיעה ליום
26.40
שכר מינימום לחודש
4,650
שכר מינימום יומי-5 ימים בשבוע
214.62
שכר מינימום יומי- 6 ימים בשבוע
186
שכר מינימום לשעה
25

תגיות נפוצות