המומחיות שלנו

הצטרפות לניוזלטר

המוטו שלנו

"בהחלט אין לנו רישיון לשקר או לגנוב-למעשה, אנחנו מחויבים שלא לעשות זאת-אבל יש לנו רישיון לשמור סודות עמוקים ואפלים שחשיפתם היתה מועילה לציבור. יש לנו רישיון לפעול למען השגת תוצאות, שאנחנו יודעים כי מבחינה אובייקטיבית תהיינה לא צודקות אבל מבחינה סובייקטיבית יועילו ללקוחות שלנו. במובן זה המטרה מקדשת את האמצעים, כל עוד האמצעים אינם בלתי הולמים כשלעצמם". ("מכתבים לעורך דין צעיר", מאת פרופ' אלן דרשוביץ).

עבירות על חוק ניירות ערך

 סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), קובע לאמור:

"(א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר 5 שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:  

(1;הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות-ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל-פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות.

 (2)     השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך".

 תכליתה של הוראת סעיף 54(א) לחוק, על שני חלקיה, היא להבטיח שוק הון שמתנהל בו מסחר תקין והוגן, ואשר זוכה לאמון הציבור. תכלית זו תושג אם יישמר עיקרון הגילוי הנאות העומד בבסיסו של החוק, ואשר נועד להבטיח שיהיה בידי המשקיעים מידע אמין ומלא בכל הנוגע לסיכונים הכרוכים בהשקעותיהם. יעילותו של שוק ההון, והגינות המסחר המתנהל בו, מחייבים מניעת יתרון בלתי הוגן הנוצר בשל פערים במידע העומד לרשות המשקיעים בבורסה, או בשל יצירת עיוותים בתהליך קבלת ההחלטה של המשקיע הסביר.

 בית המשפט העליון הבהיר בשורה של פסקי-דין את תכליתה החקיקתית של הוראת סעיף 54(א) לחוק. בע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642, בעמ' 653 אמר כבוד הנשיא א' ברק:

  "הוראה זו באה להגן על הציבור הרח בכלל, ועל ציבור המשקיעים בתחום משכנתאות בפרט, מפני תרמית בניירות ערך. היא נועדה להבטיח הגינות במסחר בניירות ערך. היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא באה לאפשר קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל ובורסה תקינה. היא מכוונת להבטיח מידע אמין אשר יאפשר הערכת הסיכון והסיכוי בכל השקעה. היא מבוססת על הצורך לקיים את אמון הציבור בשוק ניירות הערך".

 ברע"פ 2184/96 חיים חרובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 114, אמר כבוד הנשיא א' ברק בהתייחסו להוראת סעיף 54(א) לחוק:  

"מטרתה של הוראה זו להגן על הציבור. ההוראה נועדה להבטיח הגינות במסחר בשוק ניירות הערך. היא מבקשת להבטיח את אמון הציבור בשוק ניירות הערך (ראה ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 6, 653). מטרתה של ההוראה אינה למנוע כל סיכון מהשקעות בשוק ניירות הערך. מטרתה היא להסיר סיכונים לא טבעיים שמקורם בעיוותים ובפער מידע הקיימים בשוק (השווה ע"א 5320/90 ברנוביץ נ' רשות לניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 830; ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ. דיסקונט השקעות בע"מ, טרם פורסם). מכאן האיסור שההוראה מטילה על מניפולציה. מטרתה של הוראה זו היא הגנה על המשקיע הסביר של מחזור משכנתא ועל רציונאליות ושקיפות המידע שהוא מקבל לשם גיבוש החלטותיו ופעולותיו בשוק ניירות הערך (ראה רע"פ 4827/95 פולק נ. מדינת ישראל, טרם פורסם). היא באה לקדם את יעילותו של שוק ניירות הערך. אכן, סעיף 54(א) לחוק בא להרתיע גורמים מיצירת עיוות בהליך קבלת ההחלטה של המשקיע הסביר (ראה ע"א 1828/93 רשות לניירות ערך נ. גיבור סברינה, פ"ד מט(3) 177, 186)".

 הלכות אלה חזרו ונתאשרו מפי כבוד הנשיא א' ברק בע"פ 5383/97 טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 557, בעמ' 567-568, ובע"פ 1027/94, 1192/94 אהרון זילברמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 502, בעמ' 514-515.

 עקרונות אלה, המדגישים את החשיבות העליונה לקיומה של בורסה שהציבור נותן בה אמון, ואשר מתנהלת על פי כללים של יושר, הגינות וגילוי נאות, הודגשו גם בפסיקת בית המשפט המחוזי (ראה: ת"פ (ת"א) 352/79 מדינת ישראל נ' לוינקוף, פס"מ תש"מ(ב) 221, בעמ' 234, 253, שנהפך בע"פ 172/80 לוינקופ נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נ"ח 909; ת"פ (ת"א) 97/91 מדינת ישראל נ' אהרון זילברמן (לא פורסם); ת"פ (ת"א) 73/91 מדינת ישראל נ' מקבץ תשואות, פס"מ תשנ"ו ב', 157). בע"פ 1085/95, 1806 טמפו נ' מדינת ישראל (פורסם בדינים ועוד), אמר כבוד השופט ד"ר ע' מודריק:

"הפעילות בשוק ההון בישראל מוסדרת באמצעות חוק ניירות ערך או משכנתאות. אחת מתכליותיו היא לעודד השקעה בניירות ערך. לית מאן דפליג כי תנאי מוקדם לעידוד הציבור להשקעה הוא נטיעת אמון בציבור ביכולתו של השוק להשיג את יעדיו. תהא התכלית של גיוס הון לקידום יוזמות כלכליות נעלה ככל שתהא, הדבר לא יצלח אם לא מונחת דעת המשקיע שהשוק יהווה עבורו אפיק חסכון או אפיק להשקעה נושאת פירות. אמון המשקיע בכך, מותנה בבטחונו שהשוק מתנהל ביושר ובהגינות; שאין הוא משמש כלי משחק בידי בעלי הון או "מקורבים" או גורמים מתוחכמים המאחזים את דעתו במראית עין שאין תוכנה כברה".

הוראת העונשין הקבועה בסעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, נובעת מאופייה המיוחד של ה"סחורה" שבבורסה: הואיל וקשה לציבור המשקיעים להעריך את שווי ה"סחורה", שהרי לרוב הציבור אין הכישורים של אנליסטים בעלי ידע כלכלי, הופך הנתון של "מחיר השוק" לנתון דומיננטי בשיקולי המשקיעים, בבואם לקנות או למכור מניה. לכן, חשוב ביותר שהמסחר בבורסה יתנהל בצורה שתבטיח ש"מחיר השוק" של המניות אכן יקבע באופן חופשי, ללא התערבות חיצונית מניפולטיבית או מלאכותית, ושהוא ישקף את נקודת המפגש האמיתית בין ההיצע והביקוש. שערו של נייר ערך צריך להיקבע בשוק תקין והוגן על פי כוחות ההיצע והביקוש, ועל פי התמורות הכלכליות המתרחשות במשק כולו, בענף אליו משתייך התאגיד שנייר הערך שלו נסחר בבורסה, ועל פי מצבו של התאגיד עצמו, וזאת בנוסף לגורמים של סחירות, תשואה וסיכון. פעילות בבורסה שתכליתה היא העלאת שער נייר הערך או הורדתו, וכן פעולה שמטרתה למנוע את ירידת השער או לקבע את השער ברמה מסוימת, משבשת את יכולתם של המשקיעים להעריך את "מחיר השוק" של המניה בצורה נכונה, שכן הם מניחים, כפי שהם אף זכאים להניח, שמאחורי קניות ומכירות של מניות עומדים קונים מרצון ומוכרים מרצון המונעים אך ורק משיקולים כלכליים.

 בית המשפט העליון הבהיר בשורה של פסקי דין את תכליתה החקיקתית של הוראת סעיף 54(א)(2) לחוק. בע"פ 5052/95 בעניין ואקנין , בעמ' 656, אמר כבוד הנשיא א' ברק, בהתייחסו להוראה זו:

 ... ביסוד הוראת סעיף 54 לחוק ניירות ערך מונח הרצון להבטיח הגינות במסחר בניירות ערך ו/או משכנתא. לשם כך בא הרצון להבטיח גילוי, אשר יאפשר קבלת החלטות מודעות, תוך כדי שקילת הסיכון והסיכוי. מחיר נייר הערך משקף שיווי משקל בין היצע ממשי לבין ביקוש ממשי, אשר מקורו בתחזיות המשקיע בדבר תוחלת הרווח העתידית מאותה השקעה. בכך מובטח אמון הציבור בשוק ניירות הערך ובמידע הכלכלי שהוא מייצג. ודוק: אין הבטחה להצלחה. התחזיות עשויות להיכשל. אך נקבע מנגנון שוק - המבוסס על הערכות כלכליות - אשר על פיו ייקבע מחירו של נייר הערך. על רקע גישה תכליתית זו יש לבחון את המצבים השונים אשר, על פי הטענה, מהווים השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך...".

 ובהמשך דבריו, בעמ' 657, אמר כבוד הנשיא א' ברק:

 "אכן, 'בסיס הפעולה הכלכלי של בורסה לניירות ערך וסימן ההיכר לקיומו של שוק תקין והוגן הוא קיום שוק חופשי, שבו נקבעים שערי ניירות הערך על ידי כוחות הצע וביקוש ללא השפעה מניפולטיבית מלאכותית ופעילות של אנשי פנים' (י. ניצני ו-ד. קרת, 'הבורסה לניירות ערך והמערכת השיפוטית - הטיפול במניפולציה בניירות ערך', עיוני משפט ט"ו (תש"ן) 609)".

גם ברע"פ 2184/96 בעניין חרובי , בעמ' 114, התייחס כבוד הנשיא א' ברק לתכליתה של הוראת סעיף 54(א)(2) לחוק, באמרו:  

"התכלית המונחת ביסוד איסור פלילי זה הינה הגנה על ציבור המשקיעים והבטחת אמון הציבור בשוק ניירות הערך (ראה ע"פ 5052/95  [1]). לשם כך יש להבטיח, בין השאר, כי מחירו של נייר ערך בשוק ייקבע על-ידי כוחות ההיצע והביקוש, ללא השפעות בדרכי תרמית על תנודות השער (ראה י' ניצני, ד' קרת "הבורסה לניירות-ערך והמערכת השיפוטית - הטיפול במניפולציה בניירות-ערך" [8]).

מטרתו של סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך להביא לידי כך כי תנודות בשער ישקפו ביקוש והיצע הנגזר מערכו הכלכלי של נייר הערך ותוחלת הרווח הצפוי מן ההשקעה בו, ולא ביקוש והיצע מלאכותיים, המשקפים ניסיון להשיג רווח מהיר שאין לו אחיזה בנתונים כלכליים. אמת, השקעה רגילה גוררת עמה לעתים קרובות תנודות בשער. אך תנודות אלה הינן תוצאת לוואי טבעית של ההשקעה, ולא מטרתה העיקרית...".   

בע"פ 8573/96, 8620, 8710, 8901, מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5), 481 ("פרשת הדיסקונטאים"), אמר כבוד השופט א' גולדברג בעמ' 519:

"הסלידה  ממניפולציה  בניירות  ערך  יסודה בשאיפה לשמור על עקרון השוק  החופשי,  שהוא  הבריח  התיכון  של  שוק  ניירות  הערך  (השווה L. Loss, Fundamentals of Securities Regulation [77] at p. 845 ff.). השפעות מניפולטיביות על שעריהם של ניירות ערך נתפסות כמסכנות את פעולתו התקינה של שוק ההון. הן מאיימות על אמון הציבור, שכספיו מושקעים בבורסה, אם במישרין ואם באמצעות מתווכים פיננסיים בשוק ההון. אמון זה הוא חיוני לפעילותו של השוק".

היסוד העובדתי של העבירה כולל שני מרכיבים:

א) השפעה על שער נייר הערך, שהוא הרכיב התוצאתי.  

ב) שימוש בדרכי תרמית להשגת תוצאה זו, שהוא הרכיב ההתנהגותי.

בע"פ 8573/96 בעניין מרקדו , פסק כבוד השופט א' גולדברג (בעמ' 516-518, 520-524), ולדעתו הצטרף כבוד השופט י' טירקל (בעמ' 591), כי העבירה של השפעה בדרכי תרמית היא עבירה תוצאתית הדורשת השפעה בפועל על תנודות השער של ניירות הערך. על התביעה להוכיח בכל מקרה ומקרה, תוך ירידה לפרטי המסחר בכל יום, כיצד התקיימה ההשפעה על השער, בהתייחס לשיטת המסחר הנדונה באותו מקרה; לא כל מניפולציה תורמת בהכרח לעליית או ירידת השער, או משיגה את המטרה של קיבוע השער על רמה מסוימת. כבוד השופט גולדברג נסמך בדעתו גם על מאמרו של ע' ידלין, "תרמית על השוק - גבולות האחריות המשפטית בגין מצגי-שווא בשוק המשני", משפטים כז (תשנ"ז) 249, עמ' 270.

 דעה אחרת, שלפיה העבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק היא עבירה התנהגותית, ולא תוצאתית, מובעת במאמרו של ז' גושן "תרמית ומניפולציה בניירות ערך: תאומים לא זהים", משפטים ל' (1999) 539, בעמ' 635. כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן, השאירה בעניין מרקדו שאלה זו בצריך עיון, וכך גם עשה כבוד הנשיא א' ברק בפסקי דין מאוחרים יותר, שכן בכולם הוכחה ממילא השפעה בפועל על שער המניה (ראה: ע"פ 1027/94 בעניין זילברמן  (סעיפים 34-35), רע"פ 2184/96  בעניין חרובי, בעמ' 125-124, וע"פ 5383/97  בעניין טמפו, פסקה 19). בת"פ (ת"א) 92/97 מדינת ישראל נ' מאיר עיני ואח', דינים מחוזי כרך ל"ב(2) 473, בסעיף 110, הביעה כבוד השופטת ב' אופיר-תום את דעתה, אגב אורחא, כי אין מדובר בעבירה תוצאתית. לדעתה, הנזק הנגרם לשוק ההון בעקבות מניפולציה אסורה טמון בעצם ההתערבות הפסולה במסחר החופשי בשוק ההון, ולאו דווקא בתוצאת ההשפעה על השער.

 בית משפט רואה עצמו מחויב לפסוק על פי דעת הרוב בעניין מרקדו , כל עוד לא נקבעה הלכה שונה על ידי בית המשפט העליון. כך גם נוהגת התביעה בתיקי ניירות ערך אחרים, כאשר היא מבקשת להרשיע רק באותם מקרים בהם הוכחה השפעה בפועל על השער.

 כך גם נהג בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) בת"פ (ת"א) 290/95 מדינת ישראל נ' אילון צוברי ואח', טרם פורסם (אושר בע"פ 4735/03, 4791, 4842 אילון צוברי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 681, וראה גם מאמרו של ע' מודריק, "'הרצת' ניירות ערך כעבירה – 'האזכה... ובכיס אבני מרמה'", מגמות בפלילים, עיונים בתורת האחריות הפלילית, התשס"א-2001, 509).

 לשונו של סעיף 54(א)(2) לחוק איננה מותירה, מרחב רב לפרשנות שונה מזו שנפסקה בעניין מרקדו , בשל השימוש במילה "השפיע", בשונה מהוראת סעיף 54(א)(1) לחוק, המתייחסת למי ש"הניע או ניסה להניע".

 הדרישה להוכחת השפעה בפועל על השער רוככה בע"פ 1027/94  בעניין זילברמן (סעיף 35 לפסה"ד), בו נפסק כי ההשפעה על השער איננה חייבת להיות חריגה: "די בקיומה של השפעה, גם אם אינה חריגה, ובלבד שאינה בבחינת זוטי דברים".

 עוד חשוב להדגיש, כי מניפולציה הבאה בגדר האיסור הקבוע בסעיף 54(א)(2) לחוק, יכול שתהא אסורה גם אם לא הביאה להשפעה בפועל על שער נייר הערך, כאשר היא נעשתה במטרה להשפיע בדרכי מרמה על שער המניה, והיא עולה כדי עבירת ניסיון לפי סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

 מבחינת התוצאה העונשית, אין הבדל בין ניסיון להשפיע בתרמית על השער ובין השפעה בפועל, שהרי העונש בגין עבירת ניסיון זהה לעונש בגין עבירה שהושלמה (סעיף 34ד. לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

  אך לעניין היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הניסיון, תהיה התביעה צריכה להוכיח כוונה של ממש לעבור את העבירה המושלמת, בנוסף ליסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה המושלמת (ראה: י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון – עדכון והשלמה, בעמ' 59-61).  

 בחינת ההשפעה שהייתה לפעילותו של נאשם על השער, נעשית בדרך כלל על פי "מבחן הניטרול". מבחן זה מהווה סימולציה של השער התיאורטי שהיה נקבע במניה אלמלא פעולת הנאשם ביום מסחר נתון, תוך השוואתו לשער שנקבע בפועל בעקבות השתתפותו במסחר; ההפרש בין השניים הוא מידת ההשפעה של הנאשם על השער שנקבע באותו יום. "שיטת הניטרול" הוכרה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 8573/96  בעניין מרקדו, בעמ' 531-536. כבוד השופט א' גולדברג הגדיר את מהות ההשפעה על השער, אשר נדרשת לעבירה על פי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, בדרך הדומה ל"מבחן הניטרול", באומרו: "משמעותה של השפעה פסולה על תנודות השער של נייר ערך היא, ששער נייר הערך 'התנהג' אחרת מהדרך שהיה 'מתנהג' בה אלמלא נעשתה הפעולה הפסולה" (עמ' 520). גם בת"פ (ת"א) 290/95  בעניין צוברי, אימץ כבוד השופט ד"ר ע' מודריק את מבחן הנטרול, בהדגישו כי אין חשיבות למידת הדיוק של מבחן זה, כאשר ברור שהייתה השפעה על השער. אכן, ההלכה, כאמור לעיל, היא שדי בקיומה של השפעה שאיננה זניחה על השער (ראה: ע"פ 1027/94  בעניין זילברמן, סעיף 35). כמו כן אומץ "מבחן הניטרול" בשורה של פסקי דין שניתנו בבית משפט השלום ואושרו בבית משפט זה (ראה הדיון המפורט בתקפותה של "שיטת הניטרול" בת"פ (ת"א) 1283/98 מדינת ישראל נ' אריה שפיר ואח', דינים שלום כרך כ' עמ' 54, שאושר בבית המשפט המחוזי בע"פ 71263/03 שפיר נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי, כרך לה(1) 243, ובבית המשפט העליון ברע"פ 6832/05 שפיר נ' מדינת ישראל, דינים עליון עד' 691, וכן ת"פ (ת"א) 1349/98; ת"פ (ת"א) 1349/98 מדינת ישראל נ' אורסיס ואח', תק-של 2004(4) 3804, בסע' 28, שהערעור עליו נתקבל במישור המסקנות העובדתיות בע"פ 70822/05 משה בן שאול ואח' נ. מדינת ישראל, טרם פורסם (19.11.08)).

 ודוק: ההשפעה שעליה מדובר בסעיף 54(א)(2) היא השפעת הפעילות התרמיתית שמטרתה השפעה על השער, להבדיל מן ההשפעה על השער אשר קיימת תמיד מעצם השתתפותו של כל משקיע במסחר (דברי כבוד השופט גולדברג בעניין מרקדו , בעמ' 519-520).

 אשר למהות ההשפעה על השער שיש להוכיח, פסק כבוד השופט א' גולדברג בעניין מרקדו  (עמ' 520-522), כדלקמן:

 "משמעותה של השפעה פסולה על תנודות השער של נייר ערך היא, ששער נייר הערך 'התנהג' אחרת מהדרך שהיה 'מתנהג' בה אלמלא נעשתה הפעולה הפסולה. אולם השפעה על תנודות השער אין פירושה בהכרח השפעה על השער שנקבע לנייר הערך בסוף יום המסחר. היא עשויה ללבוש צורות שונות. מנגנוני חישוב השער בבורסה פועלים מתוך שאיפה להגיע לאיזון בין ההיצע לביקוש לכל נייר ערך. חלק ממנגנונים אלה פועלים בדרך של שינוי מדורג בשער במהלך המסחר, או תוך קביעת 'שערי-ביניים', המשמשים כתחנות בנתיב המוביל לשער הסופי, שבו מתקיים האיזון. על-כן יש לפרש את סעיף 54(א)(2) כחל גם במקרה של השפעה על 'התנהגותו' של השער לאורך יום המסחר.

 פרשנות זו של הסעיף יסודה בשני טעמים: ראשית, היא מבוססת על ההנחה שהחלטותיהם של המשקיעים מושפעות לעתים מהחלטותיהם של משקיעים אחרים, בעיקר הגדולים שבהם.  הנתונים המתפרסמים במהלך יום המסחר חושפים מגמות של המשקיעים, שלהן עשויות להיות השפעה על קבלת ההחלטות אצל משקיעים אחרים במהלך יום המסחר...

 שנית, פרשנות זו תואמת גם את תכליתו של החוק. שכן, לא נועד סעיף 54(א)(2) להגן רק על שעריהם של ניירות הערך בסוף יום המסחר, אלא גם להגן על תקינות המסחר ועל קיומם של כללי משחק הוגנים במשך כל מהלך המסחר".

 אשר ליסוד העובדתי השני של העבירה, קרי: שימוש בדרכי תרמית להשגת התוצאה של השפעה על שער ניירות הערך, הבהיר כבוד הנשיא א' ברק בע"פ 5052/95 בעניין ואקנין , בעמ' 657, כי לא מן הראוי לקבוע "רשימה סגורה", של מצבים האסורים על פי הוראת סעיף 54(א)(2) לחוק (ראה גם דברי כבוד השופט א' גולדברג בע"פ 8573/96  בעניין מרקדו, בעמ' 517). הכלל הוא, כפי שנפסק בעניין ואקנין  בעמ' 657, כי: "מתן הוראת קניה או מכירה בלא רצון לקנות או למכור, ואך מתוך רצון לגרום על ידי כך לשינוי במחיר המניה, היא פעולה אסורה על פי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך".

 עוד נאמר בעניין ואקנין, בעמ' 657, כי פעילות נעשית "בדרכי תרמית", כאשר: "ההיצע או הביקוש אינו משקף תחזית כלכלית (נכונה או שגויה) באשר לערך המניה, אלא פעולה מלאכותית שמטרתה הינה אך התנודה בשערו של נייר הערך". כבוד הנשיא ברק הציע להעדיף גישה אינדוקטיבית, הנעה ממקרה למקרה, ואשר מבוססת על ניסיון החיים המצטבר, על פני הגדרות כוללניות של התנהגות אסורה (עמ' 657). במקרים רבים לא יהיה ניתן להוכיח את דרכי התרמית אלא בראיות נסיבתיות (רע"פ 2184/96 בעניין חרובי , סעיף 13 לפסה"ד).

 

ביתהמשפט העליון קבע שורה של פעולות המתבצעות במהלך המסחר בניירות ערך, אשר עולות כדי השפעה על שעריהם, ואלה התייחסו בעיקרו של דבר לשיטת המסחר בכר"ם (ראה: ע"פ 8573/96 בעניין מרקדו , בעמ' 524, 536; ע"פ 5052/95 בעניין ואקנין , בעמ' 657-658; ורע"פ 2184/96 בעניין חרובי , סעיף 14 לפסק-הדין). מדובר בפקודות הניתנות במהלך המסחר, אשר עשויות להיות לגיטימיות לחלוטין. מה שהופך אותן לבלתי-לגיטימיות הוא כוונת התרמית העומדת מאחוריהן, היינו הכוונה להשפיע על השער, להבדיל מרצון לבצע פעילות כלכלית אמיתית. ההשפעה על שערי ניירות הערך יכולה להתבצע גם באמצעות התנהגות פסיבית (ראה סעיף 18(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הקובע כי: "מעשה - לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת").

 הלכות אלה נקבעו לגבי שיטת המסחר בכר"ם (כרוז ממוחשב), שהוחלפה בשנת 1998 בשיטת הרצף, אך הן חלות במידה שווה גם על השיטה החדשה (ראה תיאור דרך המסחר בשיטת הרצף ודיון בעבירה של השפעה בדרכי תרמית בשיטה זו בת"פ (ת"א) 7019/00 מדינת ישראל נ' יחזקאל מועלם ואח', תק-של 2002(4) 215 (פסקאות 18-21), אושר בע"פ 70484/03 מועלם נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי, כרך לד(3) 367).

 בע"פ 8710/96 בעניין מרקדו , פסק כבוד השופט א' גולדברג כי גם עסקאות אמיתיות המתבצעות במהלך המסחר בבורסה, יכול שיחשבו כמניפולציה אסורה, כאשר מטרתן היא להשפיע על השער. ואלה דבריו בעמ' 519:

 "האם קיימת הבחנה בין 'מניפולציה' ובין 'תרמית'? האם עסקאות אמיתיות יכולות אף הן להחשב כיוצרות מצג-שווא, שהוא מיסודותיה של התרמית? מניפולציה מבוססת על יצירת מצג-שווא. מצג-השווא יכול, כמובן, ללבוש צורה של מידע כוזב אשר מופץ בקרב המשקיעים. אך גם כאשר המניפולציה נעשית באמצעות השתתפות במסחר ('עסקאות אמיתיות' כביכול), נוצר מצג-שווא. שכן, בעוד שכלפי חוץ נחזות העסקאות כתמימות, ובאות רק לשם קניה או מכירה של נייר הערך, הרי שלמעשה מטרתן האמיתית היא לגרום לשינוי בשערו של נייר הערך. שעה שציפייתם של המשתתפים במסחר היא כי הוא יהיה הוגן, ויאפשר להם לקבל החלטות מודעות, תוך שקילת הסיכון והסיכוי, מנצל המניפולטור לרעה את כללי ה'משחק', לשם השגת מטרתו (העלאת או הורדת השער). הוא מצטייר כמי ששומר על הכללים, לפיהם ישקף מחירו של נייר הערך את שווי המשקל בין הצע ממשי לבין ביקוש ממשי, בעוד שהוא נוקט בדרכי תחבולה נסתרים מן העין".

 כבוד השופט גולדברג הדגיש כי כל פעילות של משקיע במסחר משפיעה על שערו של נייר הערך, אך רק פעילות שמטרתה המכוונת היא להעלות או להוריד את השער, נחשבת כהשפעה בדרכי תרמית, להבדיל מקנייה או מכירה תמימה בשוק חופשי, שהשפעתה על השער הינה תוצאה טבעית ולא מתוכננת מראש של המסחר (עמ' 519-520). לפיכך פסק כבוד השופט גולדברג (בעמ' 520):

 "לאמור, עצם זיהוי השפעה על השער איננו זיהוי של השפעה מניפולטיבית. זיהויה של השפעה מניפולטיבית הוא בזיהוי כוונה פסולה אצל המניפולטור. פרשנות זו אומצה בפרשת ואקנין ...

 סיכומם של דברים, כאשר פעולה במסחר נחזית להיות כשירה, דברים שבלבו של העושה הם שהופכים אותה לאסורה. השתתפות במסחר שנעשית במטרה להשפיע על שער נייר ערך כתכלית העומדת בפני עצמה, ובלי שתשקף ביקוש או הצע כנים, היא פסולה, בעוד שאותה פעולה ממש, אילו נעשתה שלא מתוך אותה מטרה, לא היתה נחשבת לפסולה. במקרים בהם ההשפעה על השער נעשית באמצעות השתתפות במסחר, אשמתו המוסרית של העושה היא שמשמשת לאיתור ההתנהגות האסורה ...".

 בעניין דרכי תרמית, פסק כבוד השופט ד"ר ע' מודריק בע"פ (ת"א) 1085/95 בעניין טמפו , כי עבירה זו כרוכה "במהלכים מאחזי עיניים", דהיינו:

 "פעולות שיש בהן מראית עין של פעילות שיגרתית וכשרה הבאה לכסות על ערוות כוונתו האמיתית של מחולל הפעילות ... המבקש להטעות את ציבור המשקיעים לסבור שכוחות השוק הרגילים מנידים את שער נייר הערך שבו הוא פועל, בעוד שכוונתו הנסתרת מגולמת בתכנית להפיל את ציבור המשקיעים בפח ולכוון אותם לרצונו".

 (ראה גם דברי כבוד השופט מודריק בת"פ (ת"א) 290/95  בעניין צוברי, בעמ' 459-468).

 בע"פ (ת"א) 1327/86 מדינת ישראל נ' יעקב רוזנבוך, פ"מ תשמ"ט ב' 309, הבהירה כבוד השופטת ה. בן-עתו, בעמ' 319-320 את סוגי המניפולציות האסורות, תוך ציטוט מספרו של לואי לוס על ניירות ערך, שם נאמר כי מניפולציה אסורה איננה מכוונת בהכרח להביא לשינוי בשעריהם של ניירות הערך, וכך הוא אומר:

 ‘… It must be shown that the purpose was to create ‘a false or misleading appearance of active trading or a false or misleading appearance with respect to the market’ for the security…’.

 אכן, לא רק העלאת שערה של מניה או הורדתו בצורה מלאכותית נחשבים כהשפעה בתרמית על השער: גם ייצוב שערה של מניה, מניעת ירידת השער וכן "קיבוע" או "ויסות" השער - נחשבים כמניפולציה אסורה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק.

 כך נפסק בע"פ 5383/97  בעניין טמפו,  מפי כבוד הנשיא א' ברק, שנקודת המוצא היא כי "בעיקרה, פעולת ה'ייצוב' אינה אלא התערבות במסחר בנייר ערך מסוים תוך השפעה מכוונת על שערו", כיוון שבסופו של יום ערך המניה מועלה באופן מלאכותי, או שנמנעת ירידתו באופן מלאכותי, דבר המהווה מצג-שווא לכלל המשקיעים (עמ' 70-569).

 בשנת 2004 תוקן סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך (תיקון מס' 24), התשס"ד-2004, והוסף לו סייג המתיר פעילות שנועדה לייצב מחירו של נייר ערך, ובלבד שנעשתה לפי התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף 56(א) לחוק.

היסוד הנפשי של עבירת ההשפעה בדרכי תרמית הוא מודעות לרכיב ההתנהגותי של העבירה, קרי: פעולה בדרכי תרמית, בעוד שלגבי התוצאה של השפעה על שער נייר הערך, די בפזיזות; לפי לשון החוק, אין צורך להוכיח כוונה מיוחדת, המתבטאת ברצון להשפיע על השער בדרכי תרמית (ראה: ע"פ 5052/95 בעניין ואקנין , בעמ' 657; ע"פ 8573/96 בעניין מרקדו , בעמ' 524-525). כך גם נפסק בבית המשפט המחוזי בע"פ 1085/96 בעניין טמפו , לגבי העבירה של השפעה בדרכי תרמית, ופסק הדין אושר בבית המשפט העליון בע"פ 5383/97 .

 אולם קשה לראות מקרה בו תוכח השפעה בדרכי תרמית, שהנאשם היה מודע לה, מבלי שהתכוון להשיג תוצאה זו בעצם מעשיו, ואף חפץ בה.

 כפי שהדגיש כבוד השופט גולדברג בעניין מרקדו  - "במקרים של מניפולציה באמצעות השתתפות במסחר, הכוונה להשפיע באופן מלאכותי על השער, היא שמגבשת את העבירה". כבוד השופט גולדברג אמר בעניין מרקדו (בעמ' 520) כי:

 "סיכומם של דברים, כאשר פעולה במסחר נחזית על פניה להיות כשירה, דברים שבלבו של העושה הם שהופכים אותה לאסורה. השתתפות במסחר שנעשית במטרה להשפיע על שער נייר ערך כתכלית העומדת בפני עצמה, ובלי שתשקף ביקוש או היצע כנים, היא פסולה, בעוד שאותה פעולה ממש, אילו נעשתה שלא מתוך אותה מטרה, לא היתה נחשבת לפסולה".

 עוד יש להדגיש לעניין היסוד הנפשי, כי העובדה שמשקיע הפועל במסחר מודע לכך שפעולתו תשפיע, קרוב לוודאי, על השער אינה מעלה ואינה מורידה, כל עוד מטרתו האמיתית היא לרכוש או למכור את המניה. היסוד הנפשי הנדרש לעבירה כולל מודעות כפולה: הן לכך שמטרתה האמיתית של הפעולה היא ההשפעה על השער, והן לדרכי התרמית הננקטות על ידיו לצורך השגת מטרה זו. בהעדר מודעות לקיומה של תרמית, המתבטאת במצג-שווא כלפי ציבור המשקיעים, אין מתבצעת עבירה.

 המניע האישי או הכלכלי שעמד מאחורי מעשיו של הנאשם, ואשר בעטיו נקט דרכי תרמית לצורך השפעה על שער נייר הערך, איננו מעלה ואיננו מוריד דבר לעניין אחריותו הפלילית לביצוע העבירה על פי סעיף 54(א)(2) לחוק - ובלבד שהוכח כי מעשיו של הנאשם נעשו במטרה להשפיע על השער.

 השאלה מה הניע את הנאשם לרצות להשפיע על השער - רלוונטית, אם בכלל, אך ורק לעניין העונש. הדבר תואם את הכלל בדיני עונשין, לפיו  המניע לביצועה של עבירה פלילית אינו מהווה חלק מהגדרת העבירה, ואין בו כדי להשפיע על האחריות הפלילית, להבדיל מעניין העונש הראוי, אלא-אם-כן נקבע במפורש אחרת בחיקוק (ראה: ע"פ 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 168, בעמ' 190).

 העבירה של השפעה בדרכי תרמית על שער נייר ערך נבחנת על פי מעשיו וכוונותיו של הנאשם ביום המסחר בבורסה, דהיינו: האם פעל בבורסה אך ורק מתוך רצון אמיתי לקנות או למכור מניות, או שמא מתוך כוונה להשפיע על השער כתכלית בפני עצמה, או כתכלית עיקרית. אין חשיבות, לצורך הכרעת הדין, לשאלה איזה יעד חתר הנאשם להשיג בסופו של דבר, ואשר בגינו נקט דרכי תרמית כדי להעלות את שער נייר הערך (ראה: ע"פ 1327/86 (ת"א)  בעניין רוזנבוך, בעמ' 319 ו- 325; ע"פ (ת"א) 1085/96  בעניין טמפו; ת"פ (ת"א) 4268/97 מדינת ישראל נ' אליעזר אורן, דינים שלום כ' 304, פסקאות 94, 101; ת"פ (ת"א) 1283/98 בעניין שפיר , פסקאות 121, 127).

 עם זאת, המניע לפעילותו של הנאשם בבורסה בהחלט יכול להיות חשוב כראיה נסיבתית להוכחת כוונתו להשפיע על השער: קיומו של מניע לבצע מניפולציה במסחר, עשוי לחזק את המסקנה שזו אכן הייתה תכלית פעולתו של הנאשם. כך נאמר בספרם של -

J. Seligman, L. Loss, Securities Regulation (Boston 3rd. ed. 1992),

 at pp. 3969-3970:

 In short, a motive to manipulate, when joined with the requisite series of transactions, prima facie establishes the manipulative purpose and shifts to the accused the burden of going forward with the evidence."  

בישראל ברור כי קיומו של מניע איננו מעביר אל הנאשם את נטל הראיה, אך הוא בהחלט עשוי להיחשב כראיה נסיבתית משמעותית.


על מנת להרשיע נאשם בעבירה של השפעה בתרמית על שער ניירות ערך, אין התביעה חייבת התביעה להוכיח כי זו הייתה תכליתו היחידה של הנאשם, שכן לא-פעם   פועל הנאשם בסיטואציה של "עירוב מטרות": הוא מעוניין לבצע עסקה אמיתית בבורסה, אך יחד עם זאת שואף להשפעה על השער, ומבצע את העסקה בדרך שתשיג מטרה זו.

 בע"פ 5383/97  בעניין טמפו (ס' 21) אמר כבוד הנשיא א' ברק כי: "ההתערבות היזומה במסחר במניה, שכל תכליתה היא אך ההשפעה על השער... היא מניפולציה". בדומה, בע"פ 5052/95  בעניין ואקנין נפסק כי: "מתן הוראת קניה או מכירה בלא רצון לקנות או למכור, ואך מתוך רצון לגרום על ידי כך לשינוי במחיר המניה, היא פעולה אסורה על פי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך".

 עוד נאמר שם כי פעילות נעשית "בדרכי תרמית", כאשר "ההיצע או הביקוש אינו משקף תחזית כלכלית (נכונה או שגויה) באשר לערך המניה, אלא פעולה מלאכותית שמטרתה הינה אך התנודה בשערו של נייר הערך" (עמ' 657). לעומת זאת, ברע"פ 2184/96  בעניין חרובי, אמר כבוד הנשיא א' ברק: "אמת, השקעה רגילה גוררת עמה לעתים קרובות תנודות בשער. אך תנודות אלה הינן תוצאת לוואי טבעית של ההשקעה, ולא מטרתה העיקרית...".   

 כך גם נפסק לגבי עבירת השוחד, כי: "כשבאים אנו לקבוע מהי הכוונה האמיתית שהנחתה את עושי המעשה, בהיבטו הרחב, יש טעם ללמוד על הכוונה באמצעות האבחנה שנעשתה באנגליה בין מניע מכריע (דומיננטי) לבין מניע שולי, שכן המניע המכריע הוא אשר מטביע את חותמו על הכוונה האמיתית, שהנחתה בפועל את עושה המעשה" (דברי כב' השופט ד' לוין בע"פ 71/83 שמואל פלאטו שרון נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 757, 781).

 כך גם פסק בית המשפט הפדראלי בארה"ב, כי לצורך הוכחת השפעה בתרמית על שער נייר ערך יש להוכיח כי זו היתה מטרתו היחידה, ולמצער הדומיננטית, של מבצע הפעולה (ראה:

United States v. Mulheren, 938 F.2d. 364, 369(1991).

Chris Craft Industries Inc. v. Piper Aircraft Corp., 480 F.2d. 341, 382 (1973).

 עם זאת, אין להסיק מציטוטי הפסיקה דלעיל, כי לא ניתן להרשיע בעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק נאשם אשר מטרתו העיקרית היא השפעה על השער, רק משום שלכוונה זו נלווה רצון אמיתי לרכוש או למכור את המניה. בהחלט ייתכן מצב בו משקיע מאמין במניה ומעוניין לרכוש מניות נוספות, אך הוא מחליט לעשות זאת ביום מסחר מסוים באופן שיגרום להעלאת שער המניה, או ימנע את ירידתו, תוך יצירת מצג-שווא כלפי המשקיע הסביר.

כך גם ייתכן כי אדם הפועל בבורסה מבקש באמת למכור את מניותיו, אך הוא עושה זאת בדרך תרמיתית שנועדה להשפיע על השער, על מנת לבצע את המכירה בשער הרצוי לו, ולא במחיר השוק. מקרה שכזה נופל אף הוא לגדרו של סעיף 54(א)(2) לחוק, שכן רכישת המניות במסחר הייתה מלווה בכוונה להשפיע על השער בדרכי תרמית. אדם המבצע עסקה אמיתית בבורסה נדרש שלא לעשות כן בדרכי תרמית שנועדו להתערב במסחר ההוגן בבורסה, ולאפשר לו לבצע את העסקה בצורה שתשפיע על השער. העובדה שמדובר בעסקה אמיתית המתבצעת בבורסה, איננה אומרת בהכרח שמדובר בעסקה כשרה, כפי שהבהיר כבוד השופט א' גולדברג בע"פ 8710/96  בעניין מרקדו, בעמ' 519. באותו עניין טען הנאשם כי רכש את המניות משיקולים כלכליים, על פי הנחיות קופות הגמל בהן עבד. על כך אמר כבוד השופט א' גולדברג (בעמ' 581):

 "מוכן אני לקבל את דבריו של מרקדו כי החלטותיו לא חרגו מהנחיות של הקופות..., וכי השקיע רק במניות של חברות שמצבן הכלכלי טוב... אולם גם במסגרת הנחיות אלה נותר כר נרחב למניפולציה בבורסה. מרקדו נהג לרכוש בעבור קופות הגמל מניות במועדים, בכמויות, בסכומים ובצורה שנועדו לגרום לעליית שערן במטרה ליצור רווחים בחשבון הפרטי שמפירותיו נהנה".

 כללו של דבר: גם רכישה אמיתית של מניות על רקע כלכלי אסורה, כאשר היא נעשית בדרך תרמיתית שנועדה להשיג כמטרה עיקרית השפעה על השער. כך נפסק בעניין אורן , כי העובדה שרכישת המניות נעשתה לצורך השתלטות על החברה, איננה שוללת ביצוע עבירה של השפעה בתרמית על שער נייר הערך, אם מוכח כי בימי המסחר נשוא כתב האישום מטרת הנאשם הייתה להשפיע על נייר הערך (פסקה 96). באופן דומה נפסק בעניין שפיר , כאשר רכישת המניות מסיבה כלכלית נעשתה בדרך ובכוונה למנוע את ירידת שערן. כך גם נפסק בת"פ 8044/99 מדינת ישראל נ' חברת צפריר מהנדסים בע"מ ואח', תק-של 2005(4) 24365, כי רכישת המניות מתוך אמונה בערכן היא עבירה כאשר הדבר נעשה במטרה לקבע את שער המניה, בלא שציבור המשקיעים מודע לכך.

 סעיף 54(א)(2) לחוק מתייחס לאדם אשר "השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך", וכאמור לעיל לא נדרש להוכיח כוונה מיוחדת המתבטאת ברצון להשפיע על השער: די בקיומה של מודעות לגבי הרכיב ההתנהגותי של העבירה. מי שפועל במסחר בדרכים מניפולטיביות שנועדו להשפיע על שער המניה כתכלית עיקרית, מתוך מודעות לכך, עובר את העבירה על פי סעיף זה, גם אם התלוותה לפעילותו מטרה משנית של קנייה או רכישה במסחר, וגם אם באופן עקרוני הוא סבר שכדאי לרכוש או למכור את המניה. שונים הם פני הדברים במקרה בו פועל אדם במסחר במניה מתוך מטרה עיקרית לרכוש או למכור את המניה ממניע כלכלי לגיטימי, כשהוא מודע לכך שפעולתו תשיג מטרה נוספת -  משנית אך רצויה מבחינתו - של הורדת או העלאת שער המניה.  

 


 

להלן העבירות העיקריות והעונשים מחוק ניירות ערך כמצוין בפרק ט לחוק :

53. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין):

(1) הפר את הוראות סעיף 15 כדי להטעות משקיע סביר; לענין זה, מי שעשה הצעה לציבור בלא תשקיף שהרשות התירה פרסומו או שלא על פי טיוטת תשקיף לפי הוראות סעיף 15(א), או מי שמכר ניירות ערך לציבור שלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו, עליו הראיה שלא עשה כן כדי להטעות משקיע סביר;

(2) הפר את הוראות סעיף 16(א) או (ב) או סעיף 18(א) ולא הוכיח שלא עשה כן כדי להטעות משקיע סביר;

(2א) גרם לכך כי במידע שנמסר באסיפה לפי סעיף 15א(א)(6) יהיה פרט מטעה, כדי להטעות עובד סביר;

(3) נתן חוות-דעת, דו"ח או אישור שנכללו או נזכרו בתשקיף בהסכמתו המוקדמת, ביודעו שיש בהם פרט מטעה;

(4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 35כד, הוראה מהוראות סעיף 36, הוראה של הרשות לפי סעיף 36א, הוראה החלה עליו מכוח סעיף 36ב או הוראה מהוראות סעיף 37, או תקנות לפי הסעיפים האמורים, או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה או במסמך רישום לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר; לענין זה, אם לא הוגש דו"ח תקופתי או דו"ח כספי ביניים תוך חדשיים מהמועד האחרון הקבוע להגשתו או עברו למעלה משבעה ימים מהמועד שנקבע להגשת דו"ח מיידי או הודעה, והם לא הוגשו, או לא נמסרו בהתאם לדרישת הרשות, תהיה זאת ראיה לכאורה כי מי שחלה עליו החובה להגיש דו"ח או הודעה כאלה נמנע מהגשתם כדי להטעות;

(ב) מי שעשה אחד מאלה, דינו מאסר שנה או קנס פי שלושה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:

(1) הפר הוראות סעיף 13;

(1א) הפר את הוראות סעיף 15;

(2) לא קיים את הוראות סעיף 16(א) או (ב) או סעיף 18(א) או תקנות לפי סעיף 35כ(א);

(2א) הפר הוראות לפי סעיף 17ג;

(3) לא קיים הוראות סעיף 25(ד);

(4) לא מילא אחרי הוראות הרשות לפי סעיף 25(א) או 25א(ב);

(5) לא קיים את הוראות סעיף 35ב(א) או סעיף 35י;

(6) הנפיק ניירות-ערך בלי שנתקיימה דרישת סעיף 39(א);

(7) הפר הוראות סעיף 45(א);

(8) הפר הוראות סעיף 52ט(ב);

(9) לא קיים הוראות סעיף 52ט(ג) או (ד);

(10) לא קיים דרישה לפי סעיפים 56א(א) או 56ג(א) במועד שנדרש לכך;

(11) הפר את הוראות סעיף 56ה.

(ב1) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר ששה חודשים:

(1) הפר הוראה; מהוראות סעיף 10א;

(2) הפר הגבלה מההגבלות המיוחדות שנקבעו לפי סעיף 10ב;

(3) הפר תנאי שנקבע בהיתר לפי סעיפים 10א עד 10ג.

(ג) מי שעשה אחד מאלה, דינו - קנס פי שלושה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

(1) לא קיים הוראות סעיף 5 או 10(ב);

(1א) לא קיים את הוראות סעיף 17(ג);

(2) פירסם תשקיף מבלי שנתקיימו דרישות הסעיפים 22 ו-23 או פרסם מסמך רישום שלא בהתאם להוראות סעיף 35כ(ב);

(3) לא קיים את הוראות סעיף 23(ג) או סעיף 35כב(א) או כלל מהכללים לפי סעיף 35כב(ג);

(4) קיבל הזמנות שלא בהתאם לסעיף 24(א) או שלא לפי סעיף 17ד(א)(3);

(5) לא קיים את הוראות סעיף 26(ב) או (ג) או סעיף 27(א) או (ב)(3);

(6) לא קיים את הוראות סעיף 28(א) או (ב) או סעיף 30;

(7) לא קיים הוראות תקנות לפי סעיף 35ד(ב);

(7א) לא קיים הוראות סעיף 35כג;

(8) לא קיים את הוראות סעיפים 36, 36ב או 37 או תקנות לפיהם או הוראה או הנחיה של הרשות לפי סעיף 36א;

(9) אם הוא מנפיק או תאגיד - לא קיים את הוראות סעיף 44;

(10) לא קיים את הוראות סעיף 49;

(11) לא קיים את הוראות סעיף 51(ג).

(ד) בעבירה נמשכת על הוראות סעיפים 36, 36ב או 37 או תקנות לפיהם או הוראה או הנחיה של הרשות לפי סעיפים 35כד ו-36א או תקנות לפי סעיף 35לא רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור החלק החמישים של הקנס שהוא רשאי להטילו, לכל יום שבו נמשכת העבירה.

(ה) נעברה עבירה מן המפורטות בסעיף זה בידי תאגיד, אחראים לעבירה גם הדירקטורים של התאגיד והמנהל הכללי, אלא אם הוכיחו אחת מאלה:

(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתם ולא היה עליהם לדעת עליה או שלא יכלו לדעת עליה;

(2) שנקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את העבירה.

54. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:

(1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות-ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל-פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות;

(2) השפיע בדרכי-תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך. לענין פסקה זו, חזקה כי מי שפעל לפי הוראות סעיף 56(א) לענין ייצוב מחיר ניירות ערך לא השפיע בדרכי תרמית כאמור.

(ב) בסעיף זה, "ניירות ערך" - כהגדרתם בסעיף 52.[תיקון התשנ"ט (מס' 2)]

 

 


הנני מסכים לקבל פרסומים.

מידע שימושי לעובד ולמעביד
נתון
ש"ח
יום הבראה - מגזר פרטי
378
יום הבראה - מגזר ציבורי
427
תקרת החזר הוצאות נסיעה ליום
26.40
שכר מינימום לחודש
4,650
שכר מינימום יומי-5 ימים בשבוע
214.62
שכר מינימום יומי- 6 ימים בשבוע
186
שכר מינימום לשעה
25

תגיות נפוצות