המומחיות שלנו

הצטרפות לניוזלטר

המוטו שלנו

"בהחלט אין לנו רישיון לשקר או לגנוב-למעשה, אנחנו מחויבים שלא לעשות זאת-אבל יש לנו רישיון לשמור סודות עמוקים ואפלים שחשיפתם היתה מועילה לציבור. יש לנו רישיון לפעול למען השגת תוצאות, שאנחנו יודעים כי מבחינה אובייקטיבית תהיינה לא צודקות אבל מבחינה סובייקטיבית יועילו ללקוחות שלנו. במובן זה המטרה מקדשת את האמצעים, כל עוד האמצעים אינם בלתי הולמים כשלעצמם". ("מכתבים לעורך דין צעיר", מאת פרופ' אלן דרשוביץ).

הארכת פטנט

הנקודה נוגעת למנגנון שנקבע בחוק לתיקון החוק. התיקון הזה הוסיף פרק שמתחיל בס' 64א' ומאפשר בסיבות מסוימות לרשם הפטנטים להאריך את ההגנה הפטנטית מעבר לתקופה של 20 השנה מיום הבקשה.

64ב. הארכת פטנט בסיסי [תיקון: תשנ"ח]

שוכנע הרשם, כי התקיימו התנאים המפורטים בסימן זה, יאריך בצו את תקופת תוקפו של פטנט בסיסי בהתאם להוראות סימן זה (להלן -צו הארכה); ובלבד -

 (1) שהבקשה לצו הארכה הוגשה בתום לב;

 (2) שהיקף ההגנה על פי צו ההארכה לא יחרוג מעבר להגנה שניתנה על ידי הפטנט הבסיסי .

 

האפשרות להעריך תוקפם של פטנטים נקבעה בחוק בהתאם לשני סוגים של פטנטים (פטנטים שמתייחסים לשני סוגים של מוצרים):

  1. תרופות
  2. מכשור רפואי

 

עיקר השימוש במנגנון הזה הוא בהקשר של תרופות. הטעם נעוץ בפרק הזמן שנדרש לרשויות הבריאות כדי לאשר שיווקן של תרופות.           
הגנת הפטנט היא 20 שנה מיום הגשת בקשת הפטנט. ביום שמוגשת בקשת הפטנט, בעל הפטנט לא יכול ליהנות מהפטנט כי אין לו פטנט שהוא יכול לאכוף וגם כאשר הפטנט מגן על תרופה, בשלב הגשת הבקשה עוד אין לו את התרופה כמוצר שאפשר למכור אותו, במקרה הטוב יש לו המצאה פרי ניסויי מעבדה.

אחרי כל תהליכי הניסויים הללו, עליו להגיש תיק לרשות הרגולטורית. ואז לוקח זמן  עד שהרשות מחליטה לאפשר לו לשווק את התרופה. בפרק הזמן הזה מבקשים להתחשב כשמבקשים הארכת תוקף הפטנט.

 

ההסדר שנקבע בחוק הישראלי הוא:

בעל פטנט שמתייחס לתכשיר רפואי או למכשור רפואי, יכול תוך תקופה של 60 יום מיום שאושר שיווקו של התכשיר הרפואי בישראל להגיש בקשה להארכת תוקף הפטנט.

 

64ט. תקופת תוקפו של צו הארכה [תיקון: תשנ"ח, תשס"ב]

 (א) צו הארכה יעמוד בתוקפו בכפוף להוראות סעיף 64י, למשך תקופה השווה לתקופת ההארכה הניתנת לפטנט המגן על החומר, על התכשיר הרפואי המכיל את החומר או על הציוד הרפואי, הנתבע בפטנט הבסיסי, במדינה החברה, המאפשרת פעולות לצורך השגת רישוי בתקופת הפטנט.

 (ב) התבקש רישוי רק בישראל, יעמוד צו ההארכה בתוקפו, למשך תקופה השווה לתקופה שמיום הגשת הבקשה לרישוי ועד הרישוי;ובלבד שהגשת הבקשה והטיפול בה מטעם המבקש נעשו בתום לב ובדחיפות ראויה.

 

תקופת הארכה שמדובר בה יכולה להיות אחת משתיים:

  1. אם הבקשה לאישור התכשיר הרפואי הוגשה רק בישראל (מקרה דמיוני לחלוטין- אין מצב שחברת תרופות מבקשת לאשר שיווקה של תרופה רק בישראל) – והיא אושרה, תקופת ההארכה תהיה משך הזמן שנדרש למשרד הבריאות הישראלי לאשר את התרופה.
  2. החברה הגישה בקשה לעוד מדינות בעולם . תקופת ההארכה תהיה התקופה שניתנה כאורכה במדינה אחרת שמאפשרת פעולות לצורך השגת רישוי בתקופת הפטנט.

 

על התקופה  הנ"ל מתווספות  הוראות שקובעות תקרה למשך התקופה. בס' 64י' יש 3 הוראות כאלה:

64י (1)

 (1) תקופת תוקפו של צו הארכה לא תעלה על 5 שנים מעבר לתקופה הנקובה בסעיף 52;

הסעיף קובע כי תקופת אורכו של צו הארכה בישראל לא תעלה על 5 שנים. זה הגג שמביא אותנו למקסימום של 25 שנות פטנט מיום הגשת הבקשה.

 

64י (2)

2) התקופה הכוללת של תקופת הפטנט ותקופת ההארכה במצורף, על החומר, על התהליך לייצורו, על השימוש בו או על תכשיר רפואי המכיל אותו, על פי הפטנט הבסיסי ועל פי צו ההארכה ביחד תסתיים לא יאוחר מ-14 שנים מיום קבלת הרישוי הראשון במדינה החברה לצורך שיווק;

 

הסעיף קובע כי יש לחבר את תקופת הפטנט ותק' ההארכה (=התקופה הכוללת). זו לא תעלה על 14 שנה מיום שהתכשיר אושר לראשונה לשיווק – אישור רגולטורי ולא אישור פטנט.  ברגע שאמרנו את זה- הזמן רץ גם בישראל, אם לא תשווק אותו בישראל בהקדם, אתה תפסיד זמן מונופולין אפקטיבי. תרשום אותו בישראל באותו זמן שרשמת בעולם. זוהי הוראה שאינה פטנטית אלא נוגעת בבריאות הציבור.

 

64י'(3)

 (3) צו ההארכה יפוג לא יאוחר מן המועד הראשון שבו פגה תקופת ההארכה שניתנה לפטנט המגן על החומר, על התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על הציוד הרפואי, הנתבע בפטנט הבסיסי במדינת האיגוד.

הסעיף קובע כי אם קיבלת הארכות כאלה לפטנט במדינות אחרות בעולם, במועד שבו תפקע ההארכה הראשונה שקיבלת, תפקע גם ההארכה בישראל. כלומר, אנחנו מוכנים לתת לך את ההארכה המינימאלית שאתה מקבל בעולם, לא פחות ולא יותר.

 

פקיעת תוקפו של צו הארכה- ס' 64יב

מגבלה נוספת למשל- אם בוטל רישומו של התכשיר הרפואי שבגללו אנחנו עושים את כל התרגיל הזה (נגיד שהתגלו תופעות לוואי מסכנות) ובוטל האישור הרפואי , תבוטל גם ההארכה כי היא באה להגן על הפטנט

 

הארכות ספציפיות

החוק קובע הארכות ספציפיות.

ההארכה לתכשירים רפואיים מוגבלת, אך זאת משום שיש כאן הגנה על מונופולין שכל יום הארכה בו שוויה הרבה מאד כסף $$$. למשל בארה"ב – לא פחות ממיליוני $ ביום לתרופה אחת. ולכן הארכה של חודש או חודשיים היא $$$$. זה מאפשר לחוסה תחת הפטנט לגבות עבור התרופה את המחיר הגבוהה. אך ברגע שהפטנט פוקע ונכנסים מתחרי גנריים לשוק, מחיר התרופה צונח.

!!! חשוב לזכור- צו הארכה לא חל על כל הפטנטים !!!                  


המישור השלישי-  מישור התחולה הטריטוריאלית

מהבחינה הטריטוריאלית, הכלל הרחב הוא ברור- זכות בפטנט היא זכות טריטוריאלית. המשמעות הינה כי אם אני רוצה הגנה על ההמצאה שלי בישראל, אני צריך להגיש בקשת פטנט בישראל, כך גם ביפן ובכל מקום שבו אני רוצה הגנה על הפטנט.
משעה שקיבלתי פטנט בטריטוריה מסוימת, הפטנט הזה לא תלוי מבחינת תוקפו במה שקורה בפטנט בטריטוריה אחרת. (למעט בקשר לצו הארכה כי צו הארכה ישראלי תלוי בזה של מקום אחר).


 נניח שעל יסוד אותה המצאה, הגשתי בקשת פטנט גם בישראל גם בארה"ב וגם באיחוד האירופי, וכי בארה"ב קיבלתי ובא"א לא קיבלתי. אין לזה שום השלכה על הבקשה שלי בישראל. אחרי שקיבלתי את הפטנט בישראל ובארה"ב.

נניח שלימים בוטל הפטנט האמריקאי, זה לא גורר את ביטול הפטנט הישראלי.

 

כל פטנט עצמאי בטריטוריה שלו. יכול להיות שמישהו יפתח הליך מאותם מניעים גם בארץ. אין השלכה אוטומטית. זה נכון גם אם הפטנט שהוגש דרש די קדימה מפטנט זר מסוים.

משעה שנרשם הפטנט בישראל, אפילו אם הוא נרשם על בסיס דן קדימה אמריקאי, ואח"כ הפטנט האמריקני בוטל, זה לא משפיע. ברגע שהוא נולד הוא עומד על רגליו פה. לא מעניין אותנו מה קורה בחו"ל מבחינת תחולה אוטומטית.

 

האם פעולות שנעשו  מחוץ לטריטוריה של ישראל יכולות לאפשר לפי חוק הפטנטים עילת תביעה?

 נניח שבמדינה מסוימת פועלת חברת בת של חברה ישראלית, ומייצרת שם איזשהו מוצר, וכי  ביחס למוצר הזה, יש פטנט בישראל אך אין פטנט במדינת הייצור.
האם כאשר חברת הבת הזו תעביר לישראל, לחברת האם, את הרווחים שהפיקה משיווקו של המוצר במדינת הייצור- יש לראות במצב כזה הפרה של הפטנט הישראלי?            
הפתרון לזה הוא בפרק הפעילות האסורה והמותרת, בהמשך.  
נניח שחברת הבת לא מעבירה את הרווחים מהמכירות אלא את הידע שנצבר אצלה בפיתוח המוצר הזה. סמכים שמעגנים את תוצאת הלימוד שלה בנושא שבעקבותיו היא פיתחה את המוצר. כך שבישראל יש כרגע את כל הידע הדרוש לייצור המוצר, ידע שנצבר במדינה אחרת בה אין פטנט ובישראל יש פטנט שמגן על המוצר. האם התשובה תשתנה?

בהנחה שהמוצר יוצר בחו"ל ויובא לישראל. אם יש בישראל פטנט שמגן על המוצר, זו לא תשובה שהמוצר אינו מוגן פטנט בחו"ל. אם אתה רוצה הגנה בישראל, הרי שישראל מגינה על הטריטוריה הישראלית.

גם במקרה שמדובר בפטנט על תהליך, אז החוק מגן גם על התוצר של אותו הליך. דהיינו, גם בסיטואציה שבה אין בישראל פטנט על המוצר, רק על התהליך, והתהליך לא נעשה בישראל כי המוצר יוצר בחו"ל- החוק יגן  על התוצר של אותו תהליך, ובמקום שבו הוא נוצר היה מותר לייצר אותו כי שם אין פטנט.

בסיטואציה כזו למרות שאין בישראל פטנט על התהליך הזה, וגם בהנחה שלא נרשם בישראל פטנט על המוצר הזה, אז בגלל הוראת ס' 50 לחוק, יבוא של המוצר לישראל יחשב הפרה של פטנט התהליך שרשום בישראל. זה בגלל ההרחבה סטטוטורית.

 

Trips  -

אמנה שקובעת רף מינימום להגנה במדינות שונות, היא לא חלה במדינות האחרות.

כך למשל, היא קובעת שכל החברות חייבות לתת הגנה של 20 שנה.

למעשה, מבחינת ישראל לשום אמנה אין תחולה במישרין, כדי שתהייה תחולה צריך לאמץ את זה בחקיקה פנימית.

יש כלי עזר שבאים להקל על מבקש הפטנט בשלב הגשת הבקשה. אם בשביל להגן על פטנט ביפן יש להגיש בקשה ביפן... נקבע מנגנון PCT Patent Corporation Treatyלהגיש בקשת פטנט בינ"ל למדינה שבה הוא אזרח ולציין באותה בקשה באילו מדינות בעולם הוא היה רוצה לקבל הגנת פטנט בהמשך. המנגנון הזה לא מבטיח קבלת פטנט במדינות האחרות. זה לא חוסך את הצורך ברישום במדינות האחרות. המנגנון בסך הכל חוסך את הצורך להגיש בקשות רבות למתן הגנה פטנטית במדינות שונות. יש כאן מנגנון ריכוזי להגשת הבקשה. בשלב מאוחר יותר הבקשה הזו מתפצלת למדינות השונות שצוינו ע"י המבקש והופכת אז להיות בקשה לאומית בכל אחת ואחת המדינות האלו. מה שאנחנו חוסכים למבקש הפטנט זה את הצורך בתוך שנה מיום ההמצאה לפני שנגמרת תק' דין הקדימה, את כל הבלגן של הבקשות המפוזרות בעולם.

 

פס"ד ביצ'ם נ' בריסטון מאיירס

התעוררו שאלות לגבי התחולה הטריטוריאלית או האקסטריטוריאלית של פטנט ישראלי. כצט היא הגורם הישראלי שהוא זה ששיווק בישראל, ואין שום שאלה טריטוריאלית. עולה שהסיבה העיקרית שביצ'ם נתבע נגעה למתכונת המכירות שלהם. כלומר, המכירות לשוק המוסדי (קופות חולים ובתי חולים) לא נעשו ע"י כצט אלא במישרין מביצ'ם עצמו.

זו מתכונת עבודה שהייתה מקובלת מאד עד אמצע שנות ה90 שאז הקימו חברות בנות.

מכיוון שרצו לתפוס את עיקר המכירות הן לשוק המוסדי, אז כצט אינה שחקן פה.

בימ"ש נדרש להחליט והאם אפשר לראות במה שעשתה ביצ'ם כהפרת הפטנט הישראלי? הייצור נעשה בחו"ל, המכירות של המוצרים נעשו לפעמים FOB ולפעמים סיף.

 סוגים שונים של עסקאות מכר בינ"ל כ שלפעמים זה במדינת המקור ( free on board) במים הטריטוריאליים. סיף כוללת את ההובלה הביטוח ועוד משהו מוכרים את הסחורה בנמל הישראלי. אז לכאורה אפשר לחשוב שניתן למצוא אלמנט מבחין, ביהמ"ש לא הלך בכיוון הזה של שרטוט הקו המבחין לפי סוג העסקה. (יש גם פסיקה אחרת שאומרת שתחולת הדין הישראלי אינו מסתדר עם ההגדרות הללו).

 

מה שביצ'ם עשתה-פעילות קידום המכירות, הדפסת האריזות בעברית לטובת ישראל באנגליה, הדפסת חומר פרסומי שישמש בישראל, ניהול מו"מ עם קופ"ח, מימון נציגי מכירות שמקדמים את התכשיר בישראל.

ממצאים אלה הביאו את השופטים בביהמ"ש העליון שמדובר בפעילות שיווק בישראל. השיווק נעשה בישראל גם אם הייצור נעשה באנגליה. ולכן לפי נוסח החוק אז לגבי הפרה ושיווק, ביהמ"ש הגיע למסקנה שביצ'ם הפרה את הפטנט בישראל.

 

פסק הדין הזה הוא בעל חשיבות בעוד שתי נקודות:

א. הנמקה חלופית של ביהמ"ש העליון          
ביהמ"ש המחוזי קובע כי אם נניח שאין פה שיווק בישראל או שזה לא עולה כדי הפרה בישראל- עצם הפעילות של ביצ'ם. הרי שבנסיבות כאלה יש להחיל את המשפט המקובל לגבי מעוולים במשותף ולומר שיש פה מפר פטנט ישראלי – כצט. דהיינו, יש עוולה משותפת בין כצט וביצ'ם.

ביהמ"ש העליון ניגש לזה אחרת- אחרי שהוא פותר את  הבעיה באומרו שיש פה הפרה לפי הגדרת החוק, זוהי גם הפקת טובת הנאה של ביצ'ם בדרך אחרת שלפי הדין שחל אז זה חלק מהפרה.

בימ"ש בודק את החלופה שלא מדובר בהפרה. השאלה- האם במקרה כזה נמצא פתרון בדיני הנזיקין? האם ניתן להחיל את ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין על עוולות שלא מנויות לכשעצמן בפק' הנזיקין?

ביהמ"ש העליון משאיר את השאלה הזו בצריך עיון. אבל בניגוד לדעתו של השופט המחוזי, ביהמ"ש העליון אומר שהפרת פטנט היא גם עוולה ספציפית לפי עוולת הנזיקין- הפרת חובה חקוקה – ס' 63 לפק' הנזיקין.

ב. סעדים

קיימת טענה שלתובע אין זכות לבחור את בסיס הפיצוי, אבל זה לא אומר שהתובע לא יכול לדרוש להציג את כל הנתונים בפני ביהמ"ש ולסייע בבחירה.

תחולה טריטוריאלית של הפטנט בשטחים

הפטנטים הם טריטוריאליים ולכן אם יש פטנט שנרשם בישראל הוא חל רק בישראל ולא בשטחי יהודה שומרון ועזה ("שטחים"). כנ"ל אם יש מי שטרח ורשם פטנט ברמאללה – הוא לא חל על ישראל. (השאלה המעניינת היא אם זה חל על התנחלויות).

יש הוראות ספציפיות שכדאי להיות מודעים להם:

המסגרת ההסכמית של ישראל עם הפלסטינאים יצרה מעטפת מכס אחת. כלומר, למרות שלכל אחד יש דין משלו, אין כניסה לטריטוריה הפלסטינאית אלא דרך טריטוריה ששולט בה המכס הישראלי. גם סחורות מירדן לרשות, מעבר הגבול הוא כזה שמוחזק בידי ישראל (חל שם המכס הישראלי. אבל הדין הישראלי לא חל שם, אז איך פתרו את הבעיה שבתחומי הרשות נכנסות לא מעט סחורות שמפרות זכויות קניין רוחני; אין גבול אפקטיבי בין השטחים לישראל, אז הסחורות המפרות יכולות לגלוש חזרה מהרשות לישראל. זה בעיה בתחום ההגנה על הקניין הרוחני בישראל.

פס"ד חבוב

ביהמ"ש הגיע להידרש לשאלה הזאת בפס"ד חבוב [רע"א 2736/98 חבוב פ"ד נד(1) 614]: המקור הראשון בכלל דן בסימני מסחר – 2 קונטיינרים מסין ליבואן בעזה של נעלי ספורט (אחד של FILAואחד של NIKE). המכס הישראלי פותח כל קונטיינר לשטחים. הוא מדווח מיד על שמצא. חשוד לזיופים. פנו לביהמ"ש הראו את הדוגמאות וטענו להפרת סימן מסחר בישראל. באופן מפתיע היבואן לקח עו"ד ישראלי – היבואן אומר לביהמ"ש שהסחורה מיועדת רק לעזה והוא מתחייב שהיא לא תעבור לישראל. הוא גם הביא מכתב משר התמ"ס ברשות שאישר זאת וגם הוא היה מוכן להתחייב שבעזה יטשטשו את הסימנים המפרים. הטענות המשפטיות אמרו- מה אכפת לישראל? רשום שזה מיועד לעזה ושם צריך לדון בזה, אם יש להם סימן רשום בעזה, שידונו בזה בעזה.

ואז נכנסו לדיוני תחולה טריטוריאלית. בסופו של דבר ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה שבקבלת המעטפת מכס נחקק חוק להסדרי הסכם יריחו תחילה. באותו חוק שבא בעצם ליישם את ההסכם עם הרשות בישראל, נקבע שלעניין יבוא מוצרים, טובין ושירותים וכו' לשטחי הרשות, יראו את היבוא כאילו הוא לישראל ויחולו עליו שורה ארוכה של חוקים וכל דיני היבוא.

ולכן חוק הפטנטים חל על יבוא לשטחי הרשות כאילו מדובר על יבוא לישראל. ולכן לפחות ההיבט האקסטריטוריאלי הזה מקובל בפסיקה.   ביהמ"ש העליון קיבל את אותה המסקנה.

                                                                                              

בש"א 309/03 בקשה לצו מניעה זמני במסגרת תיק אזרחי 1141/03 דיני מחוזי כרך לג(8) 380.

עובדות: חברת תרופות בשם "מרק" הגישה תביעה ובקשב לצו מניעה זמני בהתייחס לחומר גלם לייצור תרופה שנתפס ע"י המכס הישראלי. ולפי רשימון היבוא היה מיועד למסירה בשטחי הרשות הפלסטינית.

החברה הזרה ביקשה למנוע את שחרור הסחורה מהמכס ומסירתה למי שהזמין אותה. באופן חריג מאד, המשיבה במקרה הזה- חברת בירזט פלסטיין פרמאסוטיקל קומפאני, לא כפרה בתוקפו של הפטנט וגם לא כפרה בטענה שהפטנט חל על החומר שמצוי בקונטיינר שהיא קיבלה. הטענה שלה הייתה שהפטנט הישראלי מוגבל לתחומי מדינת ישראל ולכן, יבוא של החומר הזה דרך נמלי הכניסה הישראליים לשטחי הרשות לא מהווה הפרה של הפטנט הישראלי.


ביהמ"ש: השופט זפטדחה את הטענה מתוך טעמים :

  1. "הוכח לכאורה שטובין מפרים מתוצרת המשיבה 1 נמכרו ומוסיפים להימכר בבתי מרקחת בירושלים." – לא מתייחס לסחורה שבקונטיינר, אלא הראו לי שהחברה הזו הפלסטינית מוכרת סחורה חזרה לשטחי ישראל ולכן ההיגיון של ביהמ"ש הוא שיש צפי שהסחורה הזו לא תימכר בשטחי הרשות אלא בישראל ואז היא תפר פטנט.  
  2. "ישראל והרשות הפלסטינית הן מעטפת מכס אחת, והתוצאה המעשית של מעבר טובין מפרים לשטחי הרשות, עשויה להיות שהם יעברו חזרה לשטחי ישראל".
  3. "הפנו אותי לשורה של פס"דים באנגליה ומקומות אחרים שמראים שמעבר סחורה בתוך הטריטוריה למדינה אחרת נחשבו באותם מקומות כהפרה של הזכות בטריטוריות המעבר."

 

השופט לא מזכיר את חוק עזה ויריחו לגבי יישום ההסכמים הכלכליים, זה מפתיע כי אותו חוק נותן את המענה המשפטי הטכני בלי צורך להזדקק לדינים זרים לגבי סחורות במעבר. מאחר ויש פטנט בישראל, אין פה קושי.         סיבה נוספת שזה מפתיע היא שאחת מאלה שייצגו את מרק היה בחבוב. יש הוראה שלא נזכרת בהחלטה בעניין זה – מסעיף 44 לפקודת המכס שאומרת: טובין שיבואן אסור המצוין באנייה ששרה לאחד מנמלי ישראל והם מיועדים או נשגרים לנמל או מקום שמחוץ לישראל, אין לראותן כטובין שיובאו באיסור אם פורטו במסמכים הרלוונטיים...

המשמעות של זה- אם אנייה נכנסת לנמל ישראלי ויש עליה סחורות מפרות פטנט והיא בדרכה למקום אחר, ס' 44 אומר לנו שהכניסה של הסחורה הזו למים הטריטוריאליים של ישראל לא תחשב הפרת פטנט בתנאי שיש גילוי נאות- שפורט במסמכים הרלוונטיים של המשלוח.

הטענה הזו של ס' 44 הועלתה ע"י היבואן בעניין חבוב.
ביהמ"ש המחוזי ענה לטענה זו כך:

  1. מעבר סחורות לשטחי הרשות זה לא סחורות במעבר, משום שלפי החקיקה הספציפית הזו זה לא סחורה במעבר.
  2. וחוץ מזה ס' 44 לא חל כי היבואן הפלסטיני לא כתב שמה שהוא מייבא זה נעליים מזויפות, הוא ר כתב נעליים. זה לא גילוי מספיק לפי הס' הזה. ומכאן שאין המייבא יכול ליהנות מהגנת הסעיף.

השופט זפט בפרשת במרק מזכיר את זה באומרו שהביאו לו פס"ד מאנגליה שמראים שסחורה במעבר זה הפרה של זכות טריטוריאלית, אז נחמד שזה המצב באנגליה אך אין זה המקרה בארץ- ס' 44.

 

ס' 181 לחוק הפטנטים

181. ניצול פטנטים בכלי שיט, בכלי טיס ובכלי רכב זרים

לא יראו כהפרה -

 (1) ניצול אמצאה שיש עליה פטנט ישראלי בגופו של כלי שיט הרשום באחת מהמדינות החברות - פרט לישראל - במכונותיו, בחיבל שלו, במכשיריו ובשאר אבזריו, שעה שכלי השיט שוהה לשעה או באקראי במימי החופין של ישראל, ובלבד שהניצול הוא לצרכיו של כלי השיט בלבד;

 (2) ניצול אמצאה שיש עליה פטנט ישראלי בבינוים או בהפעלתם של כלי טיס או כלי רכב קרקעיים הרשומים באחת מהמדינות החברות - פרט לישראל -או באבזרי כלי טיס או כלי רכב כאלה, שעה שהם שוהים בארץ לשעה או באקראי.

 

יישום של הוראה מאמנת פריז להגנה על הקניין התעשייתי.        
הוא פוטר מתחולת פטנטים ישראליים בהמצאות שנעשה בהם שימוש בכליי שייט או כלי טייס או כלי רכב, שמגיעים לישראל  אקראי או לשהייה זמנית, אם ההמצאה שמדובר בה משמשת לצורך כלי השייט או הטייס עצמו.

האמנה רצתה למנוע מצב של הפרעה לתעבורה בינ"ל לאור הפרת הפטנט.

 

הנני מסכים לקבל פרסומים.

מידע שימושי לעובד ולמעביד
נתון
ש"ח
יום הבראה - מגזר פרטי
378
יום הבראה - מגזר ציבורי
427
תקרת החזר הוצאות נסיעה ליום
26.40
שכר מינימום לחודש
4,650
שכר מינימום יומי-5 ימים בשבוע
214.62
שכר מינימום יומי- 6 ימים בשבוע
186
שכר מינימום לשעה
25

תגיות נפוצות