המומחיות שלנו

הצטרפות לניוזלטר

המוטו שלנו

"בהחלט אין לנו רישיון לשקר או לגנוב-למעשה, אנחנו מחויבים שלא לעשות זאת-אבל יש לנו רישיון לשמור סודות עמוקים ואפלים שחשיפתם היתה מועילה לציבור. יש לנו רישיון לפעול למען השגת תוצאות, שאנחנו יודעים כי מבחינה אובייקטיבית תהיינה לא צודקות אבל מבחינה סובייקטיבית יועילו ללקוחות שלנו. במובן זה המטרה מקדשת את האמצעים, כל עוד האמצעים אינם בלתי הולמים כשלעצמם". ("מכתבים לעורך דין צעיר", מאת פרופ' אלן דרשוביץ).

רשלנות בתאונות עבודה

א. כללי

כאשר תובעים על תאונות עבודה מתבססים על סע' 35-36 של עוולת הרשלנות הרגילה.

 

פ"ד המרמן נ' חסן[1]

המעביד אינו מבטח, ואחריותו אינה מוחלטת, אך הנטייה היא להטיל על המעביד רמת אחריות גבוהה.

 

פ"ד לוגסי נ' השק"ם[2]

המעביד בהעדר רשלנות איננו אחראי.

 

ב. חובת הזהירות המושגית

 

פ"ד לוגסי נ' השק"ם[3]

מעביד מחויב לנקוט בכל הצעדים הדרושים להרחקת כל סכנה שניתן לצפותה בהתאם לנסיבות. חובת הזהירות קיימת בכל סוגי העבודות : המסוכנות מטבען ושאינן מסוכנות מטבען.

 

פ"ד בן-שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ[4]

הנפגע היה חבר בקואופרטיב, ולפיכך לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד.

שמגר : חובת הזהירות אינה קיימת רק בין מעביד לעובד, אלא גם כלפי מי שמבצע עבודה בעבור אחר.

 

פ"ד סובחי נ' רכבת ישראל[5]

החובה אינה מוטלת בכל מקרה. יש מקרים בהם המעביד יכול לצפות את הנזק, אך אינו חייב לעשות כן. מקרים אלו הם המקרים שבהם הסכנה היא סכנה רגילה.

סכנה היא רגילה כאשר אדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם לא מזהירים אותו עליה. בסכנה כזו נקנה פטור למעביד.

 

איצקוביץ' -  ככל שהסכנה יותר אינהרנטית למקום העבודה, כך תגבר הנטייה להטיל אחריות על המעביד.

 

פ"ד שיריזיאן נ' לבידי אשקלון[6]

ככל שהעבודה מסוכנת יותר, אמצעי הזהירות שיידרשו יהיו מורכבים יותר.

 

פ"ד סובחי נ' רכבת ישראל[7]

המעביד חייב בכל מקרה לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כנדרש בהתאם לנסיבות, כדי להרחיק כל סכנה שידע על קיומה או שהיה אמור לדעת עליה.

 

פ"ד בוארון נ' עיריית נתניה[8]

חובת הזהירות מצמיחה חובות משנה והן :

הנהגת שיטת עבודה בטוחה ודאגה לקיומה ; תדרוך העובד ; פיקוח על עבודתו ווידוא ביצוע הנהלים באופן שלא תרבץ סכנה לפתחו של העובד.

המעביד חייב להזהיר את עובדו על הסכנות הצפויות לו בעבודה, ולהדריכו בדרכי עבודה נאותות.

 

ג. ההתרשלות

 

אי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים עפ"י חובת הזהירות.

במקרים בהם לא ניתן למנוע את הסכנה, לא תהיה בכך הגנה למעביד (למשל במקרים בהם לא ניתן לגדר חלק מסוכן במכונה, יש להימנע מלעבוד בה).

 

פ"ד המרמן נ' חסן[9]

תקנות הבטיחות בעבודה מחייבות נקיטת אמצעי זהירות אשר יגנו לא רק על פועלים זהירים, כי אם גם על פועלים רשלניים מפני תאונות.

 

פ"ד סובחי נ' רכבת ישראל[10]

יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה לכשעצמה.

 

ד. הקש"ס לנזק

 

מבחן האלמלא אינו נעשה כפשוטו. הקש"ס העובדתי מתקיים בכך שע"י אי-נקיטת אמצעי זהירות מספיקים, לא הצליח המעביד לצמצם או לבטל את הסיכוי להתרחשות הנזק הצפוי.

 

ה. רשלנות תורמת

 

פ"ד בוארון נ' עיריית נתניה[11]

הבסיס לחלוקת האחריות בין מזיק לניזוק מושתת על המבחן של האדם הסביר או על מבחן האשמה המוסרית. משאמור הוא בתאונת עבודה שארעה לעובד, וכשמדובר בחלוקת האחריות בין העובד למעביד - נוטה הכף למבחן של האשמה המוסרית.

 

פ"ד רביבו נ' חברת החשמל[12]

הנטייה היא בד"כ לא להטיל על העובד אחריות כלל, שכן "... עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להשמר לנפשו, הייתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים".

 

 

פ"ד שיריזיאן נ' לבידי אשקלון[13]

אין להטיל על העובד הנפגע אחריות בשל אשם תורם, אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד, כגורם לתאונה, בולט לעין.

 

ו. הפיצויים

המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) מפצה עובדים במקרה של תאונות עבודה ללא קשר לאחריות לנזק. שאלת האשם אינה רלוונטית לעניין פיצוי זה. אין חובה לנפגע לפנות למל"ל. בכל מקרה ביהמ"ש ינכה מן הנזק את מה שזכאי הנפגע לקבל מביטוח לאומי. מעבר לכך יכול העובד לתבוע את המעביד. חלוקת הפיצויים בין המעביד למל"ל תילמד בהמשך.

 

ז. עילות תביעה נוספות

בד"כ קיימת תקנת בטיחות בעבודה העוסקת בנושא, ולכן ניתן לתבוע על הפר חובה חקוקה.

 

פסקי דין מרכזיים העוסקים בסוגיה

 

לוגסי נ' שק"ם[14]

המערערת הועסקה במטבח של השק"ם בדימונה. בעת עבודות המטבח מעדה ונפלה על סיר תפוחי אדמה, ועקב כך נפגעה בבית החזה. תביעתה התבססה על רשלנות שנבעה ממקום עבודה לא בטוח, שרצפתו הייתה חלקה כדרך קבע.

 

השופט ברנזון :

   ·   על מעביד לנקוט בכל הצעדים הנדרשים להרחקת כל סכנה שניתן לצפותה בהתאם לנסיבות.

   ·   ככל שהעבודה מורכבת ומסוכנת יותר, כך יידרשו אמצעי זהירות מוגברים.

   ·   עובד אינו יכול לתבוע בגין נזק שנגרם כאשר המעביד נקט את כל צעדי הזהירות הנדרשים לאור הנסיבות.

   ·   בנסיבות המקרה נראה כי במטבח ננקטו צעדי זהירות מניחים את הדעת.

   ·   התובעת לא הוכיחה כי נפילתה נבעה מרצפה חלקה, ותביעתה נדחית.

 

בוארון נ' עירית נתניה[15]

התובע נפגע בעת שהפעיל מכסחת דשא במגרש הכדורגל של מכבי נתניה. התובע לא עבר הכשרה מספקת טרם הונחה לכסח את הדשא, ובעת שעבד לא נימצא במגרש איש מלבדו.

הוא נפגע בעת שניסה לטפל במכסחה שחדלה לפעול.

 

השופט אריאל :

   ·   חובת הזהירות שמעביד חב בה כלפי עובדיו משתרעת הן על הנהגת שיטת עבודה בטוחה, והן על פיקוח על ביצוע שיטה זו בפועל.

   ·   מעביד חייב להזהיר את עובדו על הסכנות הצפויות לו בעבודה ולהדריכו בדרכי עבודה נאותות, בייחוד כשהוא חדש ובלתי מנוסה.

   ·   חוסר אזהרה והדרכה מתאימה, כשזו דרושה, מהווה רשלנות מצד המעביד.

   ·   אף כי המגרש היה בחזקתה של אגודת מכבי נתניה, אין לפטור את העירייה מאחריותה, כמעביד ששלח את המערער לעבודתו, מבלי שטרחה להקפיד בביטחונו של העובד:

   ·   מעביד מחויב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם, בכל מקום אליו נשלח העובד על-ידי מעביד זה.

   ·   בשלב זה נדונה אחריותן של העירייה ושל האגודה כמעוולות במשותף, וסוגיית קיום אשם תורם מצידו של המערער.

   ·   נקבעה אחריות ביחס של 60/40 בין האגודה לעירייה, ללא אשם תורם של המערער.

 

המרמן - קבלן בניין נ' חסן[16]

ידו של המשיב נתפסה במסגרת עבודתו במערבל בטון, ועקב כך נקטעו לו מספר אצבעות.

התאונה ארעה עקב החלקתו של המשיב על הקרקע הבוצית שבסביבות המערבל.

בעת התאונה היה מותקן מגן בטיחותי במערבל באופן רשלני ובלתי מספק.

 

השופט חלימה :

   ·   תקנות בטיחות בעבודה מחייבות נקיטת אמצעי זהירות אשר יגנו לא רק על פועלים זהירים, כי אם גם על פועלים רשלנים מפני תאונות.

   ·   המבחן לא יהיה לאור הפועל "הסביר", כי אם לאור בטחונם של כלל הפועלים.

   ·   בתנאים אלה, במקרה בו ימצא מעביד אשם בהפרת חובת הזהירות החקוקה, יהא זה נדיר מאד למצוא מצבים בהם גם העובד יימצא אשם ברשלנותו לעניין התוצאה.

 

שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ[17]

תוך שעסק בהעמסת בולי עץ בחצר המפעל, נפל המערער מערימת עצים ונפגע.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא התקיימה הפרה של חובת הזהירות הקבועה בסעיף 50

לפקודת הבטיחות בעבודה משום שסיכון הנפילה הינו מסוג הסיכונים הרגילים שאדם נוטל ממילא מדי יום ביומו.

במקביל, קבע ביהמ"ש קמא כי המשיבה נקטה באמצעי זהירות ראויים, והדריכה כנדרש את עובדיה בכל הנוגע לבטיחות בעבודה.

 

השופט בך :

   ·   סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על-ידי גידור או באופן אחר".

   ·   אין כיום כל ספק בפסיקה לעניין קיום חובת זהירות של מעביד כלפי עובדו.

   ·   חובה זו אינה מצטמצמת למניעת סכנות בלתי רגילות ויוצאות דופן במקום העבודה.

   ·   המחלוקות בפסיקה נסובות רק סביב היקף חובה זו.

   ·   כלפי המעביד קיימת חובה גורפת לנקוט בכל אמצעי סביר להבטחת קיום תנאי בטיחות אופטימליים במקום העבודה.

   ·   אמצעי הזהירות הסבירים הנדרשים ייבחנו כפונקציה של אופי הסיכון, מידתו, והסיכוי לגרימת נזק לשלומם של העובדים.

   ·   בנסיבות המקרה, יש לראות בערימת העצים עליה נאלצו העובדים לצעוד משום סיכון מיוחד שאי מניעתו מגבש הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית מצד המעביד.

   ·   משום שאין מדובר בסיכון "יומיומי", ולאור כיום הסיכון לנפילה מגובה של 3 מ', הרי שקיימת הן הפרה של חובת הזהירות הנזיקית, והן הפרה של סעיף 50.

 

סובחי נ' רכבת ישראל[18]

המערער נשלח ע"י מעבידתו לבצע עבודות חפירה במסילת הברזל. בעת העבודה החליק ונפגע. ביהמ"ש המחוזי קבע עובדתית כי התובע ככל הנראה נפל בעת היתקלות, או עמידה לא זהירה על אחד מחלקי המסילה. בכך ראה ביהמ"ש משום סיכון רגיל שאדם סביר צריך להתמודד עימו.

 

השופט חשין :

   ·   מניח הנחה עובדתית מחמירה לפיה, בעת החפירה בקעו מים מן הקרקע, שהפכה לבוצית וחלקלקה.

   ·   חובת מעביד לשלום עובדיו אינה מוחלטת. העובד נדרש להוכיח קיום עילת תביעה (דוגמת רשלנות, או הפר חובה חקוקה) על מנת לזכות בתביעתו.

   ·   קביעה כללית של השופט שמגר ב"ממן" לעניין חובת הזהירות של המעביד :
"המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות  מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו  מתבצעת  העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה."

   ·   הסכנה שבעבודה בבוץ ידועה לכל בר דעת, ואין לקבל טענה לפיה הפועל לא הוזהר מפני האפשרות התאורטית להחלקה בבוץ.

   ·   ולעניין זה הבהיר ברנזון בלוגסי : "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק ... שבו יוכל אדם להחליק..."

 

בן-שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ[19]

המשיבה היא אגודה שיתופית העוסקת בכריכת ספרים, וארבעת חבריה לרבות המערער שהוא מנהלה עבדו בה. המערער גם הפעיל מכונה להדבקת נייר. אגודל ידו של המערער נתפס במכונה ונכרת כתוצאה מכך. כושר עבודתו של המערער נפגע, ובהחלטה של אסיפת המשיבה הופחת שכרו. תביעת המערער נדחתה עד כה בכל הערכאות, ומכאן הערעור.

 

הנשיא שמגר :

   ·   מסקנתו של בימ"ש השלום הייתה כי לא קיימת חובת זהירות בין המשיבה למערער, וזאת מן הטעם שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. לדעת שמגר אין הכרח שהתשובות לשתי השאלות יהיו כרוכות זו בזו. אין ספק שמעביד חב חובת זהירות כלפי עובד שלו, אך מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת בהכרח המסקנה שלא קיימת חובת זהירות ביניהם.

   ·   אגודה שיתופית המוקמת עפ"י פקודת האגודות השיתופיות היא אישיות משפטית, ולפיכך יש לאגודה קיום משפטי עצמאי ונפרד מחבריה.

   ·   באגודה שיתופית כדבר שבשגרה חבר באגודה הינו עובד משום שהוא חבר, וחבר משום שהוא עובד. במצב עניינים כזה אין לראות את החבר כ"עובד", שכן עבודתו רק נלווית לחברותו, ואינה נפרדת ממנה. היוצא מן הכלל הוא כאשר אין העבודה פועל יוצא של החברות באגודה. במקרה שלפנינו לא נראה כי למערער היה מעמד של עובד בנוסף למעמד החבר שהיה לו.

   ·   לדעת שמגר, עדיין קיימת חובת זהירות של האגודה, שלא מכוח היותו של המערער עובד שלה.

   ·   המערער אמנם אינו עובד של האגודה, אך הוא מבצע עבורה עבודה. השאלה היא האם קיימת חובת זהירות מושגית כלפי אדם שמבצע עבודה בעבור אחר, אף שאינו בגדר עובד שלו.

   ·   לדעת שמגר, כלל אין ספק שבעל מכונה - שבשליטתו ובפיקוחו נמצאת המכונה - יכול וצריך לצפות נזק שיארע לאדם העושה שימוש ברשות במכונה, במסגרת פעילותה הרגילה. דינו איננו צריך להיות שונה מדינו של בעל מקרקעין החב חובת זהירות מושגית כלפי מבקר ברשות.

   ·   עפ"י תורת האורגנים ניתן לראות באגודה ישות שלה ניתן לייחס תכונות אנושיות, ובהן אחריות נזיקית. במקרה זה האגודה תחשב כבעל המכונה מן הסעיף הקודם (יש בפ"ד דיון ארוך ומסובך בתורת האורגנים שלא נראה לי מענייננו). אין לזהות באופן מוחלט בין רצונו ומעשיו של האורגן לבין "רצונה" ו"מעשיה" של החברה/האגודה. ייתכן שהתאגיד יהיה אחראי ברשלנות כלפי אחד מהאורגנים המרכיבים אותו, וייתכן גם להפך.

   ·   בבדיקת חובת הזהירות הקונקרטית יש לבדוק אם, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אדם סביר היה יכול לצפות את התרחשות הנזק. תנאים אלה מתקיימים במקרה שלפנינו  אין ספק שבעל המכונה - קרי האגודה, שאפשרה למערער לעשות שימוש בה - יכלה לצפות שיארע אירוע תאונתי שיגרום לנזק. אין ספק גם שזהו מסוג הנזקים שהיא הייתה צריכה לצפותם. הן מטעמים של פיזור נזק והן מטעמים של הרתעה, האגודה היא הכתובת הנכונה לצורך הטלת אחריות. האגודה יכלה למגן את המכונה או לקבוע הוראות זהירות לשימוש בה, וזאת בעלות פחותה בהרבה מעלות נזקו הצפוי של המערער - ועל כן, במקרה שלפנינו, היא גם מונעת הנזק הזולה ביותר.

   ·   הפרת החובה באה כאן לידי ביטוי בכך שהמשיבה לא דאגה לאמצעי זהירות סבירים מן הסוג שמונה פקודת הבטיחות בעבודה (גידור המכונה). אמנם עוולת הרשלנות דורשת את סטנדרט ההתנהגות הסביר, ולא את זה שנקבע בחוק (שיכול להיות גם גבוה מהסביר). אולם במקרה שלפנינו ניתן ללמוד מן ההוראות הסטטוטוריות על סטנדרט ההתנהגות הראוי.

   ·   אם הייתה המשיבה נוקטת אמצעי זהירות לא היה נגרם הנזק. גם קש"ס משפטי מתקיים (אבל הוא לא במסגרת העמודים שנתבקשנו לקרוא).

   ·   הערעור התקבל, לאחר דיון מעמיק באשם התורם של המערער שהוא כזכור גם מנהל הכריכייה.

 



[1]  ע"א 448/87  המרמן בע"מ נ' חסן  פ"ד מג (3) 810.

[2]  ע"א 250/64  לוגסי נ' שק"ם  פ"ד יט (1) 30.

[3]  ראה הערה 125 לעיל.

[4]  ע"א 4114/90  בן-שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ  פ"ד מח (1) 415.

[5]  ע"א 371/90  סובחי נ' רכבת ישראל  פ"ד מז (3) 345.

[6]  ע"א 663/88  שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ  פ"ד מז (3) 225.

[7]  ראה הערה 128 לעיל.

[8]  ע"א 477/85  בוארון נ' עיריית נתניה  פ"ד מב (1) 415.

[9]  ראה הערה 124 לעיל.

[10]  ראה הערה 128 לעיל.

[11]  ראה הערה 131 לעיל.

[12]  ע"א 530/70  רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ  פ"ד כה (1) 724.

[13]  ראה הערה 129 לעיל.

[14]  ראה הערה 125 לעיל.

[15]  ראה הערה 131 לעיל.

[16]  ראה הערה 124 לעיל.

[17]  ראה הערה 129 לעיל.

[18]  ראה הערה 128 לעיל.

[19]  ראה הערה 127 לעיל.

הנני מסכים לקבל פרסומים.

מידע שימושי לעובד ולמעביד
נתון
ש"ח
יום הבראה - מגזר פרטי
378
יום הבראה - מגזר ציבורי
427
תקרת החזר הוצאות נסיעה ליום
26.40
שכר מינימום לחודש
4,650
שכר מינימום יומי-5 ימים בשבוע
214.62
שכר מינימום יומי- 6 ימים בשבוע
186
שכר מינימום לשעה
25

תגיות נפוצות